Tuesday, February 9, 2016

מה פרשת תרומה יכולה ללמד אותנו על התפילה בציבור?

וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-ה' עַל-הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים; וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן. וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה', ‏כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.‏ וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם, ‏וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, ‏תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי...  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.  וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים... וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי ‏בְּתוֹכָם. (שמות פרק כד:טז-כה:ח)
תחילתה של פרשת תרומה נמצאה באמצע הקטע המצוטט. כאשר קוראים את פרטי הפרטים של בנית ‏המשכן, לא כתחילת פרשת תרומה אלא כהמשך להתגלות הכבוד בסוף פרשת משפטים, המעבר הוא חד. מה ‏בין החוויה הנלהבת, האקסטטית של כבוד אלוהים באש אוכלת ומִפְרָט חומרי בניין ומלאכה, גם האיכותיים ‏ביותר? ‏
קאסוטו עונה: ‏
כדי שנוכל להבין את משמעות המשכן ואת מטרתו, עלינו לשים לב לכך, שבני ישראל, לאחר שזכו להתגלות ‏אלוהים בהר סיני, עמדו לנסוע משם ולהתרחק ממקום ההתגלות. כל עוד שהיו חונים במקום, הרגישו את קרבת ‏האלוהים;‏ וכאשר נסעו, נדמה היה להם כאילו החבילה מפורקת אלמלא היה בתוכם מעין סמל מוחשי לנוכחות ה' ‏בתוכם: לזה נועד המשכן. לא לחינם סודרה פרשה זו מיד אחר הפרשה המספרת על כריתת הברית בהר סיני. ‏הקֶשֶר שבין ישראל ובין המשכן הריהו המשך מתמיד של הקֶשֶר שנוצר בהר סיני בין העם ובין אלוהיו... כשם ‏שהיה כבוד ה' שוכן על הר סיני, כך הוא שוכן בתוכם בכל מקומות נדודיהם במדבר.‏
המשכן לא נועד רק להנציח ‏(‏to enshrine‏) את הזיכרון של מעמד הר סיני, להיות אנדרטה סטטית להתגלות ‏שהיתה אלא להיות מוקד בו הקשר ימשיך ויהפוך לדו-צדדי. לכן כתוב וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, לא בתוכו. ‏לא במשכן שוכן האל, אלא בתוך העם שבנה אותו. ‏

שימו לב גם לשילוב בין לשון רבים ולשון יחיד: וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-‏תְּרוּמָתִי. היחיד תורם בהתאם לרצונות ויכולות שלו והכלל, הקהילה אוספת את התרומות כדי ששולחיו יוכלו ליצור ‏והרכיב את המשכן. ‏
במעמד הר סיני התייצב כל עם ישראל למרגלות ההר והאלהים דיבר אֶליהם בלשון יחיד, כאילו לכל אחד לחוד. ‏כאן, התורה מתארת את המשכן, האל מראה את צורתו למשה, אבל גם הנביא וגם רב-האומן בצלאל אינם יכולים ‏לבצע את המשימה בלי תרומות מהעם. היחיד והקהל תלויים אחד בשני.‏

מה שהיה נכון, נשאר נכון. לא אחדש דבר אם אומר שגם משכן התפילה בו אנו נמצאים נבנה ממאמץ משולב ‏של אנשים רבים. וגם הוא לא נועד להיות אנדרטה סטטית אלא מקום תפילה מסביר פנים ליחיד ולרבים.‏
מה שנכון לגבי הבנין, נכון גם לגבי התפילה המתקיימת בתוכו. התפילה בציבור נוצרת מתפילותיהם של יחידים ‏המצטרפים כקהילה. שליח הציבור אינו יכול ליצור את כל לבדו. נדרש גם תרומותיהם של כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ ‏לִבּוֹ, כי התפילה היא העבודה שבלב. ‏

המשכן נבנה מזהב, כסף ונחושת, עצים, בדים ועורות. התפילה היהודית-ציבורית בנויה בעיקרה ממילים. ‏לפעמים אנחנו מתקשים להתפלל עם כוונה, הלך-הרוח שלנו הוא במקום אחר. באותן העתים הסידור בו מוכנס ‏נסיון עם ישראל המתפלל מגיש לנו מפת דרכים חזרה. ההתכנסות והקריאה הקשובה למילים מייצרת רגש ‏ומקרבת כוונה. אבל אנחנו צריכים לקחת את הצעד הראשון. ‏

במבוא לסידור ואני תפילתי הרבה תמר אלעד-אפלבום כתבה דברי עידוד לדרך. אלקט מהם קצת, אבל כדאי ‏לקרוא אותם במלאם (הם אפילו "זכו" לאותיות גדולות יחסית):‏
אתם נכנסים בשערי תפילה, היכנסו בבטחה ואל תיראו, שכן הנשמה מתפללת תמיד וסידור ישראל הוא מלווה ‏ותיק הנקרא אליה כדי לדייק את תפילת היחיד ולצרפה אל דיבור הציבור... אתם נכנסים בשערי תפילה, היכנסו ‏על מנת שתוכלו לצאת אחרת. תפילה היא הזדמנות להתבונן במציאות החיים ובמציאות העולמית ביושר, מתוך ‏הודיה ותוך תקווה... אל תהיו כמבקרים מן החוץ, היו שותפים... אל תחששו להתפלל עם הציבור... תפילה היא ‏פרישת כנפיים, היא שדה תעופה לרוח האדם, היא מעוף גדול מתוך הודיית אור הבוקר ומתוך צער החשכות, ‏אשר צומחת תמיד אל עבר עוד תקווה טובה. ‏
יהי רצון שהבית הזה יהיה משכן תפילה בו תענה בחיוב תפילת שלמה שכָּל-תְּפִלָּה כָל-תְּחִנָּה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְכָל-‏הָאָדָם וּלְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל תִּשְׁמַע. ‏(דברי הימים ב ו:כט-ל)‏

No comments:

Post a Comment