Saturday, May 31, 2014

מן המדבר אל בית הכנסת

פרשת נשא (במדבר ד:כא-ז:פט)
בַּמִּדְבָּר בנה עם ישראל משכן כדי להשכין את ה' בתוכם. ב"שמות," בעלי המלאכה סִימו את עבודתם ומסרו דין וחשבון על השימוש שנעשה בתרומות העם. ב"ויקרא," הכוהנים נכנסו לתפקיד והקריבו קורבנות. בפרשתנו, הנשיאים מביאים קרבנות, מתנות לשם תיפקודו המתמשך של המשכן.
שנים עשר נשיאים שונים, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מתנות זהות. כולם מפורטים בנפרד.‏
על זה כתב אברבנאל שכל אחד מן הנשיאים הביא קורבנו עם כוונה מיוחדת משלו.
למה הדבר דומה? לתפילה בציבור בימינו. קיום בית תפילה עדיין דורש תרומות נדיבות. גם לנו הטקסט והטקס אחידים והכוונה, התוכן הפנימי, משתנה מאדם לאדם.
פעמים רבות אנחנו שומעים ומשמיעים תלונות על אורך התפילה, על הטקסט שחוזר על עצמו – כמו הפרשה. אנחנו מחפשים גורם חיצוני שישפר לנו את חווית התפילה, כי קל להעביר את האחריות הלאה אבל השיפור גם יכול וגם צריך לבוא מבפנים. 
הרב אברהם יהושע השל כתב רבות על בעית התפילה בבבי"כ המודרני:  "הבעיה אינה איך להפיח רוח חיים בתפילה אלא איך  לְהָפִיחָה בעצמנו... כוונה דורשת הכנה. נסים אכן קורים אולם אַל לנו לסמוך עליהם."*
האתגר לפנינו הוא להכין את עצמֵנו כדי שהתפילה תהיה פעולה של הנפש. היו שנים עשר נשיאים, יש יותר משתים עשרה דרכים להתכונן ולהעשיר את התפילה. אספיק לדבר רק כמה בזמן שלרשותי.
עיון תפילה, חקר המקורות וההיסטוריה של התפילות, היא אהבתי הראשונה בלימודי יהדות. לומדים את טקסט ואז עוברים אִתו מהקבע אל הכוונה. השל קרא לתפילה כזאת "תפילה של אמפתיה" וטען שהיא הנפוצה, כי אין בה צורך במצב רוח מסוים לפני שמתחילים, "רק" פתיחות והקשבה לאפשר למילים להוביל אותנו אל הכוונה. זו הדרך שאני בדרך כלל מלמדת.
אך היום, אני רוצה להעביר את המיקוד אל כוונה תחילה.**
מתחילים עם רגע של שקט, אולי נשימה עמוקה. ואז...
אפשר להתחיל בהודיה. לא עשינו דבר לזכות בחיים ולכן עלינו להודות עליהם, כל יום מחדש. נהוג לפתוח כל יום ב-"מודה אני." בעמידה אנחנו אומרים "מודים אנחנו." ההודיה באה לפני ה"אני" ולפני ה"אנחנו." להיות יהודי, משמע ללכת בדרכהּ של לאה אמנו ולהודות על מה שיש לנו (ארבע בנים) גם אם חסר דבר אחר חשוב (במקרה של לאה, אהבתו של יעקב). איזהו עשיר? השמח בחלקו.
להודות על היש ולשמח בחלקנו לא סותר מודעות לחֶסֶר. עבור הרב יוסף סולובייצ'יק אחת הכוונות המרכזיות בתפילה היא ההודאה (במובן של admission) שאנחנו לא יכולים להשיג את הכל במו ידינו. לכן, בכניסה לתפילה, עלינו להבחין בין צרכים, רצונות ראויים ורצונות טפלים. סולובייצ'יק מדגיש שזו לא משימה פשוטה כי, בלשונו, יש טכנולוגיה שלמה שנועדה ליָצר יותר ויותר צרכים כדי לתת לאדם הזדמנויות להפיק הנאה דרך סיפוקם של צרכים מְלָאכוּתִיִּים." הוא כתב את זה לפני 35 שנה. תרבות הצרכנות והשפעת הפירסום התחזקו מאז. התפילה נותן לנו אתנחתא לקבוע סדרי עדיפויות, להשתחרר מסחרור הרכושנות.
השל מצדו תופס את תפילה מכיוון אחר. עבורו מקורה של התפילה בפליאה: "להתפלל ‏‏ משמע לחוש את הפלא‏... התפילה היא התשובה הצנועה שלנו לפלא שבחיים.‏" אנחנו מתפלאים מהיופי והכח ביקום. מהפליאה נובעת תפילת שבח. השל מרומם את התהילה מעל הבקשות עד כדי טענה כי רגע התפילה האמתית מתרחש כאשר המתחנן ללחם מתעלה מעל הבקשה ומודע רק לחסדי האל.
הרגע חולף, זו לא תפילה של יומיום. אם תזכה, תאצור את הזכרון בגנזי תפילתך. ביום סגרירי זכרון הפליאה יכול לפתוח צוהר אל הכוונה.
לקראת סיום, ציטוט אהוב מהשל, אהוב עלי וכנראה גם עליו כי הוא מופיעה בכתביו כמה פעמים:
בשעת התפילה אין אנו פורשים מן העולם אלא משקיפים עליו ממצפה אחר. העצמי איננו כציר הגלגל אלא כחישור המקשר בין ציר הגלגל לחישוקו... התפילה מחלצת את התודעה מן הצרות של האינטרס העצמי ומאפשרת לנו לראות את העלום באַסְפַּקְלַרְיָה של הקדוש.
מן המצפה האחר נוכל לראות את העולם כמו שהוא ואת המלאכה הרבה שלפנינו. בשיר פופולרי האל "מסתכל עלינו ממרחק" ורואה כאילו "כל מה שיש לנו מספיק ואף אחד לא נמצא במצוקה," (ג'ולי גולד). לא כך. אלוהינו, עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, רואה את האמת וקורא לנו "אַיֶּכָּה?" בשעת תפילה אנו נדרשים לענות, ולזהות את משימתנו בעולם, מה שאנחנו יכולים לתת, לתרום בתגובה לצרכיו של האחר.
זה לא בא בקלות. לחצי החיים מושכים אותנו כלפי מטה ומטשטשים את הראיה. התפילה קשה, כוונה דורשת מאמץ ומשמעת. השל העיד על עצמו שלעתים רק החיוב נתן לו את הכח להתגבר על חולשה והעדר החזון.
לא יתכן שהיה לנשיאים במדבר רכוש רב. תרומותיהם מכונות "קורבנות." הנתינה הייתה קשה אך קֵרְבָה אותם אל הקודש.
אנחנו לא נדרשים להקריב פרות אלא זמן, מאמץ ו-"פרות שפתיים." יהי רצון שנדע לעשות את העבודה ולענות לקריאה.
שושנה מיכאל-צוקר, הוד והדר,  תשע"ד
*הציטוטים המקוריים באנגלית ומקורותיהם מופיעים בפוסט המקביל באנגלית.
**ואני רוצה להודות ל רב ש"י הלד ממכון וישיבת הדר שכתיבתו והרצאותיו על השל עזרו לארגן את משחובתי על נושאים שהעסיקים אותי זמן רב.

No comments:

Post a Comment