Saturday, January 24, 2015

חופש הבחירה: של פרעה ושלנו

פרעה יושב על כס מלכותו ואומר: לא. ‏
לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה' וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.‏ (שמות ה:ב)
אמירה לא מפתיעה, המסמנת את פתיחת המערכה בינו ובין ה'. במערכה זו‏ האל שואף לא רק ‏לשחרר את העבדים אלא להציג הצגת כח מרהיבה – אך גם מחריבה – שנועדה להוכיח את ‏אלוהותו למצרים ולבני ישראל. ‏
עשר פעמים בסיפור יציאת מצרים, התורה מספרת לנו שפרעה הכביד, הקשה או חיזק את ליבו, ‏בנוסף לעשר פעמים בהן נאמר שהאל עשה זאת.  ‏
בין חיזוק הלב אחד למשנהו, פרעה כן מתרכך ומסכים לשַׁלֵּחַ את העם רק כדי להתחרט ולהכביד את ‏ליבו שוב.‏

התנהגותו העצמאית של פרעה מובנת: קו מדיני נוקשה המתחלף עם התחשבות בעובדות בשטח ‏וחוזר חלילה. בסוף התהליך, ה' מנצל רגע של חולשה פרעונית לחלץ את העבדים באישון לילה לפני ‏שפרעה יתעורר ויחרט שוב.   ‏

אבל מה לגבי הכבדת לבו ע"י האל?  האם הוכחת כוח אלוהית מוכרחה לבוא לא רק על גבם של ‏תושבי מצרים אלא גם ע"י נטילת חופש הבחירה וההחלטה של פרעה?‏

אסכולה אחת של פשרנות, שמייצג אותה הרב עבדיה ספורנו, מסבירה שחיזוק הלב נועד דווקא ‏כהזדמנות להחלטה נכונה: ‏
לולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק לא על צד ‏תשובה והכנעה לאל יתברך... אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות." ה' הקשה ‏את לב פרעה למען "ישובו המצרים בתשובה אמתית.
ז"א בגלל שאלוהים רוצה שפרעה יכיר בו ‏וישחרר את עם ישראל מיראת שמים ולא מיראת העונש הוא מחזק את ליבו לעמוד בסבל המכות. ‏חוסן לאומי הופך לכלי עזר לשרוד תקופה קשה ומתן שהות כדי לקבל חלטה נכונה בשל השיקולים ‏הנכונים. מעניין מאוד אבל לא משיב לשאלה בדבר חופש הבחירה.‏

הרמב"ם מגדיר את הבחירה החופשית כ-"עִיקָר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה" אלא ש-
‏וְאִפְשָׁר שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם חֵטְא גָּדוֹל אוֹ חֲטָאִים הַרְבֵּה, עַד... [שֶׁ]אֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ, כְּדֵי ‏שֶׁיָּמוּת וְיֹאבַד בַּחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה... לְפִיכָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה  "וַאֲנִי, אֲחַזֵּק אֶת לֵב-פַּרְעֹה" (שמות יד,ד).‏ ‏ ‏(הלכות תשובה ה:ג, ו:ג).

חופש הבחירה נלקח מפרעה כעונש. אלא שהרמב"ם, במקום אחר, מבהיר היטב שאינו מאמין ‏בהתערבות פעילה של האל בנעשה בעולם. לכן אפשר להבין את רמב"ם – וכמוהו פרשנים רבים ‏אחרים – כטוען שהחופש לא נלקח מפרעה אלא שהוא איבד אותה בעצמו. פרעה כבול לסרבנותו ‏כי כוחם של הרגליו הרעים השתלטו בו.  יתכן שזו לא פעם הראשונה שהוא הסתבך בהתנהגות ‏כזאת, לכן גם לפני תחילת המכות היה אפשר לצפות את התהליך כולו, מה שאפשר לה' לספר ‏למשה מראש איך המערכה יתקדם.‏

איננו פרעה אבל לכל אחד יש את ההרגלים הלא טובים שלו או שלה. האם משתמע מסיפור פרעה ‏שאי-אפשר להשתחרר מהם? ‏

ישנם נירולוגים הטוענים שכח ההרגל אכן כל כך חזק שרבות מן ההחלטות מתקבלות בדיעבד, אחרי ‏שכבר התחלנו לפעול, ואין לנו באמת חופש בחירה. לעומתם אחרים המתבוננים באדם דרך אותם ‏כלים מדעיים מתנגדים בתוקף להשקפה הדִיטֶרְמִינִיסְטִית ומאשרים שאכן יש ברשותנו כל הסוגים ‏של חופש בחירה שראויים שיהיו לנו. אנחנו יכולים להטיל ‏veto‏ על הדחפים שלנו, וזאת מהותו של ‏חופש הבחירה. ‏

איננו פרעה. הבחירה החופשית נשארת בידינו אך הפעלתו דורש מאמץ מודעת. קשה להשתלט על ‏כוח הרגל. ‏

פרעה יושב על כס מלכותו ואומר: לא. ‏
אנחנו קמים בבוקר ומברכים, בלשון זו או אחרת: ‏
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשַׂנִי בֶּן-חוֹרִין.‏
ההודאה היומית אינה רק הכרת תודה אלא גם כלי חיזוק.‏
הבחירה החופשית איננה מובנת מאליה או נגישה תמיד אלא "מעלה נפשית שהאדם צריך לעמול כדי ‏להשיגה" (הרב שלמה וולבה).
‏ ‏  ‏
או כמו שהרב יוסף דוב סולובצ'יק לימד:‏
לא נוכל להסתפק בהנחה או באמונה כי האדם הוא חופשי, אלא ‏מצווה עשה להיות מודעים תמיד ליכולתנו לבחור ולבחור נכון. "אסור לאדם להסיח דעתו מן ‏האחראיות למעשיו אלא חייב לדעת תמיד שיכול האדם להיות בורא עולמות ‏ומחריבם (על התשובה).  ‏
הפעלת חופש הבחירה דורש מאתנו מאמץ וערנות. לעצור רגע ולשאול ‏
‏"האם אני באמת רוצה לעשות את הדבר הזה?" ‏
התורה מצוה אותנו לבחור בחיים ובטוב. היא לא מבטיחה שהבחירה תהיה קלה. לא להשתעבד ‏לדחפים היא אכן אתגר אמתי. ‏

הברכה בבוקר – אם לא נאמרת בהיסח דעת – יכולה להיות כוונה ליום כולו, כגון ‏
‏"הריני מקבלת עלי מצות עשה לבחור בטוב ובחיים."‏
פרעה נכנע לכח ההרגל ובסרבנותו החריב את עולמו. ‏

יהי רצון שנידע להשתמש בבחירה החופשית שלנו לבנות ולהיבנות.  ‏

קהילת הוד והדר תשע"ה

Pharaoh's Freedom to Choose and Ours

Pharaoh sits on his throne and says: no!‎
‎“I do not know the LORD, and I will not will I let Israel go” (Exodus 5:2).‎
This a predictable statement that marks the beginning of the battle between Pharaoh and ‎God, in which God strives not only to liberate the Israelites from bondage but also to ‎produce a magnificent – albeit destructive – show of power intended to prove God’s divinity ‎to both the Egyptians and the Israelites.‎

Ten times during the story of the Exodus, the Torah tells us that Pharaoh hardened his ‎heart. Another ten times, it tells us that God did the hardening. Between one hardening of the ‎heart and another, Pharaoh relents and agrees to allow the Israelites to leave, but soon has ‎second thoughts and hardens his heart again.

Pharaoh’s independent behavior is ‎comprehensible. He takes a strong position of principle, then responds to conditions in the ‎field, over and over again. At the end of the process, God takes advantage of a moment of ‎Pharaoh’s weakness to rescue the slaves under cover of dark, before Pharaoh has a chance ‎to change his mind again.‎

What about the times when God hardened Pharaoh’s heart? Must proving divine power ‎come at the cost of Egyptian suffering and depriving Pharaoh of his freedom of choice?‎

One school of interpretation, represented by Ovadia Sforno (Italy, 15-16th century) explains ‎that hardening Pharaoh’s heart is actually intended to provide an opportunity for making a ‎good decision:
“If his heart had not been hardened, Pharaoh surely would have released the ‎Israelites but [only] because he could no longer tolerate the plagues.” 
Because God wanted ‎Pharaoh to release the Israelites because of his awe of Heaven rather than his fear of ‎punishment, God hardened Pharaoh’s heart so he could withstand the suffering caused by ‎the plagues. National resilience becomes a tool for surviving hard times, to allow a chance ‎for  making the right decision for the right reasons. Very interesting but not an answer to the ‎question about freedom of choice. ‎

Maimonides considered free choice “a great principle and a foundation of the Torah...   The choice is ‎yours, and anything a person wishes to do, for good or for evil, he can do” (Mishneh Torah, ‎Laws of Repentance 5:3) but ‎explained, “it is possible for a person to commit a sin so serious, ‎or to commit so many sins, that the judgment rendered before the True Judge is that his ‎retribution for these sins, which he committed freely and of his own accord, is that he is ‎prevented from repenting and is no longer able to abandon his evil ways - so that he dies ‎and perishes on account of those sins he committed...  This is why the Blessed Holy One ‎hardened Pharaoh's heart.” (Laws of Repentance, 6:3).‎

However, Maimonides writes very clearly in another place he does not believe that God ‎actively intervenes in the world. Therefore, Maimonides – like many other commentators – ‎can be understood as claiming not so much that Pharaoh was deprived of his freedom but ‎rather he, himself, lost it. Pharaoh is tied to his refusal because his own bad habits have ‎taken control. Likely this was not the first time he behaved in this way, making it possible for ‎God to foresee the entire process, and tell Moses how it would progress even before the first ‎plague.‎

We are not Pharaoh but each of us has our bad habits.
Does this story ‎mean that we can never get beyond them? There are indeed neurologists who claim that the ‎power of habit is so strong that many of our decisions are made only post facto, after we ‎have already begun to act, and we do not truly have freedom of choice. However, other ‎scientists dispute this neurological determinism and insist that we are indeed equipped with ‎the most important types of free will and are capable of vetoing our urges. This is the ‎essence of our freedom of choice.‎

We aren't Pharaoh. We remain endowed with freedom of choice but using it requires a ‎conscious effort. It is hard to overcome the power of habit.‎

Pharaoh ‏sits on his throne and says: no.‎

We awaken in the morning and recite a blessing that we have been made free.‎

This daily blessing is not only an act of thanksgiving but also a means of strengthening ‎ourselves.‎
Freedom of choice cannot be taken granted; nor is it always accessible. Rather “it is a trait ‎that a person must work hard to achieve” (Rabbi Shlomo Wolbe).

Or as Rabbi Joseph ‎Soloveitchik taught:
“The assumption that man is free… cannot rely on the idea of belief by ‎itself; it also depends on knowledge... Free will should implant in man a sense of ‎responsibility... without even a moment’s inattentiveness! [It] must always remain part of the ‎self—the knowledge that man can create worlds and destroy them” (On Repentance). ‎
Utilizing freedom of choice requires effort and alertness, stopping for a moment and asking, ‎‎“Do I really want to do this?” The Torah commands us to choose life and good. It does not ‎promise that this will be easy. Not becoming enslaved to our urges is indeed a challenge. The ‎morning blessing – if said attentively – can serve as a statement of intention for the entire ‎day:
I hereby accept upon myself the positive commandment to choose the good and life.‎
Pharaoh succumbs to the power of habit and his refusal destroyed his world.
May we know ‎how to use our freedom of choice to build and be built.‎
Hod Vehadar 5775