שכיחה, זיכרון ולחם לרעבים

דברים על פר' כי תצא לקראת שנת השמיטה

לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים, וְהִתְעַלַּמְתָּ, מֵהֶם: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ. וְאִם-לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ, וְלֹא
יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, וַהֲשֵׁבֹתוֹ לו... לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם.
(דברים כ"ב: 1,3)

המשמעות של הפסוק הראשון ברורה לנו, אסור להתעלם מהשור אשר במצוקה אבל בפסוק השני כתוב "לא תוכל." בוודאי שנוכל להתעלם. קל יותר להתעלם מאשר להוליך שור הביתה, למצוא מקום בשבילו ולהאכיל אותו עד שבעליו יופיעו.

התורה מלאה במצוות שהרבה יותר קל להתעלם מהן מאשר לקיים אותן. הרי ידוע שישנם פנים רבות לקיום המצוות אבל אף אחד לא טוען שקיומן מקל על החיים. מצוות בין אדם למקום מוסיפות קדושה לחיינו ומצוות בין אדם לחברו מתקינות חברה צודקת יותר ומחנכים לאכפתיות ולרגישות לצורכי הזולת.

בעל שפת האמת, ר' יהדה אריה לייב מגור כתב שפירוש המילים "לא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" הוא שאדם חייב להרגיל את עצמו עד שלא יוכל להעלם מהפסד של חברו…"

להרגיל, להתרגל, ז"א לחזור על אותו מעשה פעמים רבות.

פרופ' ישעיהו ליבוביץ' באמרו "אמונה, הסטורה וערכים:" כתב "המציאות של… הדורות האחרונים היא מציאות אשר חשיבה של ההלכה המגובשת במסורת ההיסטורית של היהדות לא צפתה אותה ואין היא יודעת עליה מאומה… כל הבעיות החברתיות, והכלכליות והמדיניות שלנו מחייבות…חשיבה מחודשת."

אחת המצוות שאינה מתאימה למציאות החברתית/כלכלית שלנו היא: "כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה …: (דברים כד:יט).

המציאות שלנו רחוקה ממצווה זו ב-°180. במערכת אספקת מזון מסחרית אם נשכח מוצר מסוים על המדף בסופר, זה לא יעזור לאף אחד, לא לעני, לא לגר ולא למהגר העובדה.
לכן אני מציעה שעלינו לסובב גם את המצווה סיבוב שלם. במקום לשכוח ולעזוב עלינו לזכור ולקחת, ז"א לקנות מצור נוסף בזמן הקניות הרגילות שלנו ולזכור לתרום אותו לנזקקים. (בכניסה להוד והדר יש סל עבור מצרכים ימסרו ל"מלֹא הטנא," ארגון מתנדבים שמחלק סלי מזון לנזקקים בכפ"ס פעם בשבוע.)

שנת תשע"ה הבאה עלינו לטובה תהיה שנת שמיטה. בכל שנה אסור לנו להתעלם מאביוני ארצנו. בשנת שמיטה על פי כמה וכמה.

כל אחד יכול לשלב את ההרגל הזה לסדר יומו ותקציבו. הזמן הנדרש הוא מזערי והתקציב הוא גמיש ביותר, כל מזון יבש או שמור יתקבל בברכה.

מטרותיה של התורה – לספק צרכיו הבסיסים של העני ולהגביר את הרגישות של כולם – יישומו למרות השינוי העצום בתנאים מאז ועד היום.