Sunday, February 25, 2018

על סערה, מעמד הר-סיני ושרשרת הדורות


מדרש ודבר תפילה לשבת זכור תשע"ח: לכבוד יוכבד וולבר שמלאו לה 90 שנה:‏

  • למה אנחנו שרים מזמור לדוד כאשר מוליכים את ספר התורה חזרה לארון הקודש?‏
לפני אלפי שנים, בא"י אולי ממש כאן, משפחה מורכבת התכנסה כדי להתגונן מפני סערה עזה ‏הבאה מן הים.‏
ילד משך בבגד אביו ולחש: "אני פוחד. אצל השכנים שמעתי שיר תהילה לאל הברקים, משהו ‏כמו: 'שובר ארזים.' האם אתה מכיר, אולי זה ירצה אותו אם גם אנחנו נשיר?"‏
לא! נשמעה קולהּ הנחרץ של סבתא-רבה. אנחנו בני-ישראל מבית בנימין ובכל תפילותינו אנחנו ‏פונים רק אֶל ה', הוא האֵל־הַכָּבוֹד, הוא לַמַּבּוּל יָשָׁב, והוא מֶלֶךְ לְעוֹלָם. גם בני-האלים – כמו אלו ‏ששמעת אליהם אצל השכנים – הובים לו כָּבוֹד וָעֹז.‏
אני מבינה את החרדה שלך. פעם בגילך פחדתי מסערה וסבא-רבה שלי, שנולד במדבר, סיפר לי ‏שסבתא שלו יוכבד שהיתה בין יוצאי-מצרים, סיפרה לו שכל סערה מזכירה לה את מעמד הר-‏סיני, כאשר קוֹל־ה' חצב לַהֲבוֹת אֵשׁ. אז כל העם הִשְׁתַּחֲווּ לַָה' בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ וכרתנו אתו ברית ‏לעולם.‏
=====

באלפי השנים שעברו מאז, למדנו הרבה על הִוָּצְרוּתָן של סערות ובמקביל נוספו ספקות לגבי מה ‏שקרה בסיני. ובכל זאת אנחנו כאן וקוראים בתורה בטקסיות רבה, כאילו חזרנו לסיני.‏
שרשרת המסירה לא נותקה. הניחו לרגע את הספקות בצד, היכנסו דקה למקום של אמונה בו ‏רואים את קולות, והאל האחד גובר על כחות הרוע (המבול) בתפילה שה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ ‏אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃




Saturday, February 17, 2018

עילום שם

לו היה לאלוהים כרטיס ביקור, מה היה כתוב עליו?
כתפקיד אפשר לרשום: "בורא עולם" "גואל ישראל" "רופא חולים" או פשוט "אלוהים".
אם התפקיד הוא "אלוהים" מה שמו? אדוני? הקב"ה? "מקור החיים"? כל אלו אינם שמות אלא כינויים. שמו הוא---
יו"ד–ה"א–וא"ו–ה"א
הוי"ה, השם המפורש שעליו נאמר: "ואין לפרש עילום שמך"
למזלי "ונתנה תוקף" אינו טקסט הלכתי, כי באתי לפרש את עילום שמו.
במעמד הסנה אלוהים אמר למשה:
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה... כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
כתוב "אהיה" בגוף ראשון, מדבר.
כשמשה מעביר את מסר לבני ישראל הוא צריך להחליף את הלשון לגוף שלישי, נסתר: יהיה (רשב"ם).
היו"ד השני הוחלף ב-וא"ו (רשב"ם) ויש לנו:
יו"ד–ה"א–וא"ו–ה"א
השם נגזר מפועל הקיום: היה, הווה ויהיה.
אפשר (לפחות ברמת הדרש) להבין את צורת השם הנכתב באות וא"ו כמאגד יחד את כל הזמנים הדקדוקיים, כי מֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.
בסנה האל דיבר בגוף ראשון. משה דיבר אליו בגוף שלישי. ואנחנו פונים אליו בגוף שני, אתה, כאילו נוכח.
מרב יראה לפני המסתורין, איננו מבטאים את שמו אבל השֵם כן מופיע בסידור.
בתפילת לחש אל תמהרו לומר מיד "אדוני" אלא נסו, מדי פעם, לשהות ולהשתהות עם היראה ומול ה-"היה, הווה ויהיה" אשר מדבר, נוכח וגם נסתר.

הוד והדר, שבת משפטים תשע"ח