חורבן, בניה וצלם אלהים

דברים על פרשת ואתחנן  תש"פ (דברם ג:כג-ז:יא)‏

English

בברית בין ה' ובין עם ישראל כמעט ואין עברה חמורה מעבודת אלילים, כמו שמשה מזהיר את ‏העם שוב ושוב בדבריו על העתיד שהוא מצפה שיבוא אחרי הסתלקותו: ‏

פֶּן־תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל־סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה׃ (דברים ‏ד:טז, ופסוקים אחרים בהמשך הסעיף).‏

וגם בעשרת הדברות:‏

לֹא־תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל כָּל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם ‏מִתַּחַת לָאָרֶץ׃ (דברים ה:ח).‏

בהפטרה הנביא ישעיהו ניגש לנושא מכיוון אחר ומדגיש שעצם המאמץ להציג את האלהות ‏בחומר דומם הוא עקר מאליו כי הפער בין הדברים עצום כל כך (אצטט את הפסוק בהמשך). ‏

האם משמעות הדבר שאין לה' יוצג עלי אדמות? ‏

במאמר "דת וגזע" שהרב אבהרם יהושע השל שפירסם באנגלית בשנת 1963, הוא מתרעם ‏על האלימות שהופנה כלפי משפחתו של ג'מס מרידת' (הסטודנט השחור הראשון שלמד ‏באוניבסיטת מיסיסיפי), מצטט את הפסוק מעשרת הדברות שהבאתי למעלה וממשיך (בתרגמו של דרור ‏בונדי בספר אלוהים מאמין באדם, עמ' 41):‏

יש דבר מה בעולם שהתנ"ך מתייחס אליו כסמל של אלוהים. אין זה מקדש ולא ‏עץ. אין זה פסל ולא כוכב. הסמל של אלוהים הוא האדם. כל אדם. כמה רבת ‏משמעות היא העובדה שהמונח "צלם" שבדרך כלל משמש במובן של גנאי כלפי ‏דמות אלוהים מעשה ידי אדם, וכן המונח "דמות" שעליו טוען ישעיהו [בהפטרה ‏שקראנו השבוע]: "וְאֶל־מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה־דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ" (מ:יח) -- משמשים ‏שניהם לציון האדם כצלמו ודמותו של אלוהים. יש להתייחס בכבוד לאדם לכל ‏אדם. לאור דמותו המסמלת מלך מלכי המלכים. ‏

חבר קונגרס ג'ון לויס

כאשר חזרתי אל הקטע הזה השבוע בעקבות הלוויתו של לוחם זכויות האזרח הנועז והוותיק ‏חבר קונגרס ג'ון לויס בתשעה באב, עלה בי המחשבה כי הנה יש כאן מפתח לחורבן ולבניה.‏

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי ‏עריות, ושפיכות דמים... (בבלי יומא ט:ב)‏

אם נמשיך את קו מחשבתו של ר' השל גלוי עריות (שהייתי כוללת בהם כל אלימות מינית ‏ומגדרית) ושפיחות דמים הם בעצם המחשות של עבודת אלילים, מעשים אלימים וגסים של ‏חילול הקודש. שנאת החינם עליו נחרב הבית השני מעביר את חילול מהרובד האלים וחיצוני אל ‏תוך לב האדם. ‏

זה החוברן. הבניה הוא ההפך, הפנמת הרעיון כי האדם, כל אדם הוא צלם האלהים. תדמיינו רגע ‏מה היה קורה לו כל אחד ואחת בשתי צדי המתרס ברחוב בלפור, וגם אלו בתוך הבית, כל מי ‏שהם מייצגים, וגם כל מי שלא מוצג שם בכל מרחבי הארץ היה מתיחס לזולתו כאל דמותו של ‏אלהים. מהות המחלוקת הייתה נותרת בעינה אבל הדרך אל הפתרון תשתנה לחלוטין.‏

זה תלוי רק בנו. המאמץ הוא רב אך הכרחי להמשך קיומנו כעם ישראל בארץ ישראל. ‏