פרשת ואתחנן: להגדיל צלם אלוהים בעולם

English

"כִּי־תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה'־אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ׃" (דברים ד:כה)

פסוק זה מפרשת ואתחנן (שתמיד נקראת בשבת אחרי תשעה באב) פותחת את קריאת התורה לתשעה באב בשחרית. בברית בין ה' ובין עם ישראל שורש הרע והחורבן נעוץ באלילות. משה מזהיר את ‏עם שוב ושוב בנדון: ‏"פֶּן־תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל־סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה׃" (דברים ‏ד:טז, ופסוקים נוספים בהמשך הסעיף).‏

וגם בעשרת הדברות:‏ לֹא־תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל כָּל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת׃ (דברים ה:ח).‏

למה הדבר חשוב כל כך? הרי ברור שעץ ואבן אינם יכולים להחליף או לייצג אלהות אמיתית. אז למה אלהי ישראל נלחץ מהם? אולי בגלל שאנחנו עלולים לשכוח מה באמת מייצג את אלהים עלי אדמות. הרב אברהם יהושע השל הסביר: ‏

יש דבר מה בעולם שהתנ"ך מתייחס אליו כסמל של אלוהים. אין זה מקדש ולא ‏עץ. אין זה פסל ולא כוכב. הסמל של אלוהים הוא האדם. כל אדם... המונח "צלם" שבדרך כלל משמש במובן של גנאי כלפי ‏דמות אלוהים מעשה ידי אדם, וכן המונח "דמות"... משמשים ‏שניהם לציון האדם כצלמו ודמותו של אלוהים. יש להתייחס בכבוד לאדם, לכל ‏אדם, לאור דמותו המסמלת את מלך מלכי המלכים.^[1] 

משתמע מדבריו כי העבודה הזרה שבגללה נחרב הבית הראשון קשורה קשר הדוק לשנאת חינם שבעטיה נחרב הבית השני, כי האדם, כל אדם, הוא צלם אלהים ולזלזל בו שווה ערך לאלילות ועבודה זרה. אם כן, לתחייה ולבנייה מחדש נדרש מהפך ביחסים בין-אישיים.

הרב ייץ גרינברג מפרט עוד יותר את המשמעות של הבריאה בצלם באומרו שלכל אדם יש שלושה סוגי כובד. האחד הוא ערך אין-סופי; השני, שיוון, והשלישי, ייחודיות.^[2] אדם באשר הוא אדם הינו בעל ערך אין סופי, הוא שווה ערך לכל אדם אחר ואין עוד אחד כמוהו.

זוהי תיאוריה נעלה שקשה ביותר להוציא אל הפועל גם כאשר אנחנו רוצים. תהום נפערה בין הרצוי ובין המצוי. 

איך סוגרים אותה? 

בהתמדה זהירה, צעד אחרי צעד. הרב גרינברג מדגיש (יותר מדי לטעמי) את הצורך להתחשב בטבע האנושי – הנרתע משינויים – ולהתקדם באיטיות אל עבר המצב האוטופי שהוא מטרת הברית בין אלהים ועם ישראל. 

טוב שבנויה בתוך תנאי הברית יום אימון שבועי: שבת, בו אנחנו אמורים לחיות כאילו העולם כבר מושלם. מרכיב חשוב מן השלמות הזאת היא השוויון של כל בני האדם. 
 בעשרות הדברות בספר שמות השיויון זה בא לידי ביטוי בקשר בין השבת והבריאה:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כׇּל־מְלַאכְתֶּךָ׃ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת  לַָה' אֱלֹהֶיךָ לֹא־תַעֲשֶׂה כׇל־מְלָאכָה אַתָּה  וּבִנְךָ͏־וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ׃ כִּי שֵׁשֶׁת־יָמִים עָשָׂה ה' אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.... (שמות כ:ט-יא)

כמו הבורא, גם הנבראים בצלם – כולל העבד ואמה – מצווים לנוח. בפרשה ואתחנן, השוויון האנושי מודגש עוד יותר: "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת.... לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם...." (דברים 5:14-15)
מה שמבדיל בינך ובין האמה או העבד – האחר בעמדה נחותה – היא רק נסיבות החיים, היום הוא העבד, פעם זה היית אתה, אבל במהות כולם שווי ערך ולכן זכאים למנוחה. כך מתרגלים שוויון ומתקדמים לכיוון של עולם ללא עבדות. הבל שהפן הזה של שבת כמעט ונשכח בשיח הציבורי.
נסיבות החיים הן הן הגורם המבדיל ומפריד בין בני האדם, נסיבות חברתיות-כלכליות וגם בריאותיות. הָרַבָּה יהודית אדלמן-גרין, מלווה רוחנית בבתי אבות ובבתי חולים, כותבת ספר הפותח צוהר אל עבודתהּ: The Well of Compassionשכולל פרק על הזמניות של החיים, העובדה כי גם מי שבריא היום לא בהכרח יהיה בריא מחר. גם האדם הלא בריא – בגופו או בנפשו כאחד – הינו צלם אלהים. אחד הקווים המנחים שהרבה אדלמן-גרין מציעה למפגש עם אדם החי עם דמנציה הוא להביט עמוק בפנים, אל תוך הערפל, לא כדי לחפש מה שחסר אלא לזהות מה שנשאר, ולהביע חמימות וקשר. האדם באשר הוא אדם נשאר.
את זה אני יכולה לאשרר מניסיוני. לא רק עם אבי וסבתי לפניו, אלא גם כמתנדבת בעמותת סביון בכפר סבא. לפעמים קל יותר לאדם שבא מן החוץ, שלא הכיר את אדם קודם, לראות את צד הבריא ואת היכולות שנשמרו, ואפילו לתחזק אותם. (מתנדבים חדשים יתקבלו בשמחה.) 
אנחנו עכשיו בשבעה שבועות הנחמה בין תשעה באב לראש השנה, תקופה של בניה מחודשת אחרי החורבן ולפני התחלה חדשה.
כמדינה וכעם אנו עוברים ימים קשים, שהחלו כאשר עוד היינו בתוך הטלטלה העולמית הנקראת "קורונה". קשה לי עם האי-וודאות. הפיתוי להתכנס פנימה גדול מאוד אבל בריחה לא תורמת לבנייה.
 מה כן?

להגדיל מודעות של צלם אלהים בעולם, לכוון את עצמנו להתייחס לכל אדם כאל צלם האלהים. זה אתגר מורכב, אבל כל הצלחה, אפילו קטנה, תיצור רגע של ברכה וגאולה. 

-----------

[1] "דת וגזע" אשר פורסם באנגלית בשנת 1963, בתרגומו של דרור ‏בונדי בספר אלוהים מאמין באדם, עמ' 41).‏

[2] Three dignities: (1) infinite value, (2) equality, and (3) uniqueness, in “The Image of God, Human Dignity and God: Some Reflections after the Holocaust” (1977) and many other places. 

את תורתו של הרב גרינברג למדתי בחרובתא עם הָרַבָּה יהודית אדלמן-גרין דרך קורס בפרויקט זוג  “The Triumph of Life.”