Parashat Chayei Sarah: A Letter from Eliezer

Scroll down for Hebrew

Parashat Chayei Sarah: A Letter from Eliezer | 5786

Every person has a name given by God: image, likeness.

And given by their father and mother: “Dammesek” to recall their hometown Damascus, before the  war, captivity and slavery in the household of Terah in Ur.

Every person has a name given by their job: Rancher, sheep breeder and farm manager.

And that their employer gave him: “Eliezer” as a prayer that on his new adventure his God would help me.

Every person also has a journey: Ur of the Chaldeans, Haran, Nablus, Elon Moreh, Beit-El, the Negev, Egypt, Beit-El, Dan, Hebron, Gerar, Beersheba, Hebron. Back and forth, and back again: I followed Abraham, whose head was in heaven.
And I – with God’s help, thank God – earned a living, organized things and cared.

Every person has a name that has been forgotten.

Abraham buried his wife Sarah, looked at his son and understood that if Isaac remained alone the covenant, the promise of being “the father of a multitude of nations,” would die with him. He assigned the task to me, but forgot my name.

The servant swore. The servant took. The servant went. The servant prayed. The servant spoke to the damsel, but Dammesek Eliezer was absent.

Rebecca called me, “My lord” but did not ask for my name. For her, and for Laban, I was a “man” without a name.
The God of Abraham aided me and I was successful. We set out on the return journey.

Days passed in silence. One evening, as we neared our destination, Isaac went out to the field. We encountered him by chance.

Isaac and Rebecca met and married without a ceremony or a feast. Not even a word of thanks. Abraham, too, did not ask for a report, and did not express gratitude.

I was silenced, silent, invisible.

Not everyone has a name given by their death. When I died, my name was forgotten.

Please, do not forget Dammesek Eliezer. Remember that without my efforts, Jacob would not have been born, and the people of Israel would not exist.

And when you hear, reador remember Zelda’s words, take them to heart.

Every person has a name.

Every worker, every helper, every person – has a name, and deserves to be thanked for their work.

Please, I beg you

Dammesek Eliezer

פרשת חיי שרה: מכתב מאליעזר | שושנה מיכאל צוקר, חשון תשפ"ו

לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים: צלם, דמות.

ונתנו לו אביו ואימו: "דמשק" על שם עיר הולדתם לפני המלחמה, השבי והעבדות אצל תרח באור כשדים.

לכל איש יש שם שנתן לו מלאכתו: נוקד, מגדל צאן ומנהל משק.

ונתן לו מעבידו: "אליעזר" לאות תפילה שגם בדרך החדשה אלוהיו יסייע בידי.

לכל איש יש גם מסע: אור כשדים, חרן, שכם, אלון מורה, בית-אל, נגב, מצריים, בית-אל, דן, חרבון, גרר, באר שבע, חרבון. סחור-סחור נסעתי אחרי אברהם שראשו בשמים.
ואני – בעזרת ה', ברוך ה' – מפרנס, מארגן ודואג.

לכל איש יש שם שנשכח.

אברהם קבר את שרה אשתו, הביט בבנו והבין שאם יצחק יישאר לבדו הברית, ההבטחה להיות "אב המון גויים", תמות אתו. הוא הטיל את המשימה עלי אך את שמי שכח.

העבד נשבע. העבד לקח. העבד הלך. העבד התפלל. העבד דבר עם הנערה. ודמשק אליעזר איננו.

רבקה קראה לי "אֲדֹנִי" אך את שמי לא שאלה. בעיניה ובעיני לבן הייתי "איש" בלי שם.
אלוהי אברהם הצליח דרכי. יצאנו לדרך חזרה.

עברו ימים בשתיקה. לעת ערב, כאשר סוף המסע התקרב, יצחק יצא לשוח בשדה. נפגשנו באקראי.

יצחק ורבקה נפגשו ונישאו ללא טקס או סעודה. אפילו בלי מילת תודה. גם אברהם לא ביקש דין וחשבון, לא הביע תודה.

נכלמתי. נאלמתי. נעלמתי.

לא לכל איש יש שם שנתן לו מותו. במותי שמי נשכח.

אנא מכם, אל תשכחו את "דמשק אליעזר". תזכרו שבלי מאמצי יצחק לא היה מוליד את יעקב, ועם ישראל לא היה קיים.

וכאשר תשמעו, ותקראו או תזכרו מילותיה של זלדה, קחו אותם ללב.

לכל איש יש שם.

לכל פועל, לכל עוזרת, לכל אדם – יש שם, ומגיע לו תודה על פועלו.

אנא מכם,

                                                                                

דמשק אליעזר