דרשה לזכרם של הרוגי מלון פארק

שבת חול המועד פסח תשס"ב

תכננתי לדבר היום על הקשר בין שיר השירים ויציאת מצריים. קראתי, כתבתי ומחקתי. בדקתי וחקרתי, כתבתי ומחקתי. כל המילים על האהבה בין אלוהים וישראל שהתגשמה ביציאת מצריים חוורו מול המראה של דם, אש ותימרות עשן שתקפו את אחינו בית ישראל בשעה שמצות ומרורים היו מונחים לפניהם. בלילה קראנו: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם." ובבוקר נודע כי דברנו מוקדם מדי.

האם הגענו לעת להתריס כלפי שמים? האם עלינו לתבוע את הקב"ה לדין תורה על הפקרת עמו, בסגנון ר' לוי יצחק בברדיצ'ב? דומני שלא. זכות זו שמורה לחסרי אונים. עם ריבוני בארצו חייב לקחת יותר אחריות על מצבו ולא לחפש פתרונות שמימיים. בחג ראשון קראנו בהפטרה מספר יהושע שלמחרת הפסח, ארבעים שנה אחרי יציאת מצריים, העם נכנס לארץ ישראל והמן הפסיק ויחד אתו ההשגחה המיוחדת של דור המדבר. גם יהושע נאלץ לכבוש את ארץ בדרכים ארציות. כמובן, מותר לנו להתפלל לשלום אך ראוי שנתפלל גם עבור התבונה והאומץ לרדוף שלום כאן ועכשיו.

נשאר בפנים ריק, געגוע וכמיהה לשלום, לשלווה ולשמחת החג. חזרנו אפוא לשיר השירים אשר שופע געגוע, חיפוש וכמיהה. האהובה מחפשת את האהוב. ישראל מבקש את אלוהיו. הגשם לא חלף, לא הלך לו, ניצנים של שלום לא נראים בארץ וקול התור משמיע קינה.

החיפוש נמשך.

גם בתורה קראנו על החיפוש אחרי אלוהים, דווקא על חיפושו של משה, המוכנה "איש האלוהים." ככתוב "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ…" 

ויאמר לו: "וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ… לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי: יֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר:"

גם אנחנו, עם ישראל, האהובה של שיר השירים, נצבים עם האלוהים בנקרת הצור שנאמר, "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע…" אלוהים מסתתר מאתנו אבל רומז לנו לחפש אותו בטוב. גם חסיד מופלא שמחפש את האלוהים בתוך הרע ימצא אותו בשארית הטוב שנשארת ליד הרע. צריך להיות לנו הכוח להתרחק מהרע, ולהכריז "זהו הרע, כאן אין אלוהים."

בהפטרה, יחזקאל מנבא אל עצמאות יבשות שהוצאו מקרביהם למרות שאבדו תקוותם. הקברים בארץ סגורים. העצמות לא יבשו אך עוד לא אבדה תקוותנו. לכן אני רוצה לסיים עם תפילתו של חיים גורי, בתקווה שנזכה לתבונה, לאומץ וגם לשלום:

שים שלום על ארץ מענה,

כי עולים שמימה קולה ועשנה.

שים שלום!

שים שלום על ארץ סכנה,

כי מלאה צבאה, ונרצה עוונה.

שים שלום!

שים שלום על ארץ חנונה,

לו תשקט היא ארבעים שנה

שים שלום!

שים שלום בין השכנים,

ובאו ברית מקץ מאה שנים.

שים שלום! שים שלום! שים שלום! (חיים גורי; הופיע בעיתון הארץ 8/10/2000)

 שושנה מיכאל-צוקר