Sunday, September 15, 2013

ליל כיפור תשע"ד: כל נדרי והבועה בזמן

השמש שוקעת. ערב בא. שקט יורד על רחובות העיר ועל שבילי הכפר.
העם מתכנס בבית כנסת או במתנ"ס, בבית העם או במועדון לחבר.
הס. מתחילים.
כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי
מעמד קסום. מה סודו?
ההתכנסות מדהימה. השקט מבורך. המגינה מהדהדת מעבר ליבשות ולדורות.
ויש גם טקסט: כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי ...
טקסט מיוחד במינו בין כל סוגי המלל המכונסים במחזור: לא תפילה, לא מקרא; לא וידוי, ואפילו לא פיוט אלא הכרזה מעין משפטית – או שמא נוסחת קסם – בה אנחנו כביכול מתנערים משבועות וּמִנְדרים.
טקסט מיוחד ושנוי במחלקת, עם היסטוריה מפותלת ופירושים רבים. ברצוני להאיר את כל נדרי מכמה זויות. אשזור היסטוריה בפירושים בסקירה ‏חלקית מאוד שלא באה לשלול אפשריות אחרות.  

זמן ומקום חיבורו של  כל נדרי אבדו בערפלי העבר. העדות הראשונה שהגיעה לידינו באה מן המאה התשיעית לספירה, בכתבי הגאונים בבבל שניהלו פולמוס נגדו. לו היו הדברים תלויים בהם, אף אחד לא ישבע ולא ינדור נדר, אבל אם כבר התחייבת, תקיים! הם התפלמסו – והפסידו.
החיים יותר חזקים מבית המדרש והצורך המורגש בעם להיכנס ליום הדין "נקי" מנדרים ומהבטחות למיניהן גבר על ההגיון המשפטי והדתי. כל נדרי נשאר ורבנים המשיכו לדאוג.
אחד המוטרדים ביותר היה הרב יעקב בן מאיר הידוע בכינוי רבנו תם, נכדו של רש"י, במאה השתים עשרה בצרפת. בנסיונו לצאת מהמצב הבלתי נסבל של הפקעת נדרים וזילות במילה שניתנה הוא העביר את הכוונה לעתיד ושינה את הנוסח ל-"מיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים הבא" הנפוץ היום בעיקר בנוסח אשכנז. הגירסה הכפולה "מיום הכיפורים שעבר עד יום כיפורים הזה ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים הבא" הומצאה יותר מאוחר.
גם אם רבנו תם פתר קושי הלכתי, דבר שאינני מוסמכת לשפוט, התיקון שלו גרר בעיה אחרת. מימי הביניים עד אמצע המאה התשע עשרה ואפילו בתחילת המאה העשרים, היו בתי משפט באירופה שהשביעו יהודים לפי נוסח שבועה מיוחד מחשש שמא הם נשבעים במרמה, הרי ביומם הקדוש ביותר, הכריזו קבל עם ועדה בבית תפילתם " וּשְׁבוּעָנָא לָא שְׁבוּעות."
ואם תסתכלו בתרגום העברי תראו שכל הַפְּעָלים הושארו בלשון עבר! סימן קריאה! סימן שלא היה לו עורך לשוני ושארמית כבר לא הייתה שפה מובנת לעם.  אפשר גם להבין את זה אחרת או כמו שאומרים בארמית "איכא דאמרי": אולי עִרבוב הזמנים הדקדוקי מיועד לטשטש את הזמן הממשי.
הכוריאוגרפית והפרשנית ליז לרמן שמה לב לפריט היסטורי מעניין: רבנו תם חי בתקופה בה הרעיון של "אפס", מספר לא-מספר, ספרה ש"רק" שומרת מקום הגיע לאירופה. היא מייחסת לו קו מחשבה כזה: "תחשוב על אפס כמרחב רֵיק בזמן... על-זמני, לא עבר, לא עתיד, רק חלל ביניים מלא ברִיק, תקופה קצרצר בלי היסטוריה ובלי עתיד, רֵיקוּת של הווה בה הכל אפשר, שעת "ש" להתחלה החדשה."
לאור קריאה זו, אני רואה את כל נדרי – ה-כאילו מכריז שמה שהיה לא היה, ומה שיהיה לא יהיה – כפרוזדור לבועה בזמן, מין הווה מיוחד המרומם מעל רצף הזמן הרגיל ומנוּתק ממנו קמעה. יום כיפור הוא תצפית שממנה אנחנו רואים את העבר ביתר בהירות ויש לנו גם אשנב להציץ אל הפוטנציאל הטמון בעתיד. אבל בעיקר אנחנו מוקפים מראות. בבועת הזמן הנקראת יום כיפור, אנחנו מוזמנים להביט בעצמנו בכנות ולנצל את הזמן המוגבל לחשבון נפש ממוקד בעצמי. יש הזדמניות אחרות לנתח את הנסיבות שפועלים עלינו. היום אנחנו נקראים להתבוננות במה שאנחנו עצמנו עשינו. 
אם חשבתם עד עכשיו ש-כל נדרי חובר עבור אנוסים בספרד בימי האינקויזיציה, אתם בוודאי לא לבד. רבים חונכו על החיבור הזה. אפילו יש מי שהציעו לנקד את המילה "עבריינים" במשפט המבוא "אנו מתירין להתפלל על עם העבריינים" כ-"עִבִּיַרנִים" ז"א מהגרים מחצי האי האִיבֶּרִי שהמירו את דתם (לפחות באופן חיצוני) ועתה מבקשים לחבור חזרה לעם ישראל.
בקריאה הזאת אין אמת היסטורית אבל יש משמעות עמוקה. אולי אפשר לכנות אותה "אגדה" במובן של סיפור מכונן שמעניק משמעות. בלילה הזה אגדת האנוסים מעמידה אותנו מול השאלה: "כאשר אילוצי החיים מכריחים, מכניעים אותי, האם אני נשברת ומוותרת או מחזיקה בתקווה ומשתדלת לשמור על קשר ל-'אני' האמתי שלי?" 
שאלה נוקבת וחשובה, דרך אחת ש-"כל נדרי" סולל לנו לחשבון נפש.
לכל נדרי יש היסטוריה וגם טקסט, טקסט ארמי משפטי. צלילים כמו "דְּאִנְדַּרְנָא וּדְאִשְׁתַּבַּעְנָא" כן מזכירים נוסחת קסם, אולי בגלל שמקורה של הנוסחה המוכרת "אברא כדברא", גם בארמית אבל הטקסט הוא משפטי מובהק. אם יש ספקות, שימו לב לסדרה של שבע מילים נרדפות בהתחלה "נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וַחֲרָמֵי וְקונָמֵי וְקִנּוּסֵי וְכִנּוּיֵי" כמו חוזה המפרט את כל סוגי הנזק שאולי אולי יכולים לקרות, אבל רק משפטן יודע להבחין בניהם. קראתי פעם מאמר מלומד שהסביר את ההבדלים בין סוגי השבועות המפורטים ב-כל נדרי. הבנתי אולי ארבעה או חמישה מהם אבל בלי להכנס לדקויות המבדילות בין "קונָמֵי וְקִנּוּסֵי" השפה הטכנית מכסה עובדה לא נעימה שאיננו יכולים להתחמק ממנה: גם כשהכוונות שלנו הן הטובות ביותר, אנחנו לא מקיימים את כל הבטחותינו. אין זו עניין של חוסר תום לב או רמאות מכוּונת אלא עדות פשוטה לחולשה אנושית. במובן זה, באמירת כל נדרי אנחנו מודים באנושיות שלנו ומכירים שיתכן ואיכזבנו את עצמנו ואחרים.
להודות באנושיות שלנו: כן, זה האתגר לפנינו בבועת הזמן, ומילים הם כלי העבודה העיקריים שלנו. מעמדתנו המרוממת מעל רצף הזמן, אנחנו מסתכלים אחורה. יש מה לתקן, תמיד יש מה לתקן אבל רצון בלבד לא מספיק. חטאותינו וטעויותינו לא נעלמו מאליהם כאשר השמש שקעה הערב. עלינו להודות ולהתוודות, קודם כל לעצמנו ולאלוהינו ואז גם למי שפגענו בו, במילים. במחזור התפילה יש שתי רשימות תיוג מוצעות כנקודות מוצא לשלב הזה בתהליך, אחת מתחילה "אשמנו בגדינו" והשני "על חטא שחטאנו." אלו אינן רשימות ממצות אלא מקפֵצות המאיצות לנו את דרך לניסוח המתאים לנו באופן אישי. מומלץ שכל אחד יקח פסק זמן מהדִקלום המשותף כדי לִמנות, במילים חרישיות, כמה נקודות אישיות לשיפור.
הצעד הבא הוא לשרטט תכנית פעולה. בדרך כלל רצון מופשט כמו "לא אעשה זאת שוב" אינו בסיס איתן לשינוי. כח ההרגל יכניע אותו במהרה. לכן עלינו להתוות לעצמנו תכנית ברורה במילים מדויקות לפי תבנית כמו: "אני אנקוט בצעדים הבאים כדי להימנע מאותה הטעות או להרגיל את עצמי לדרך אחרת."
אכן, כח ההרגל, יותר מרוע, הוא המכשול הגבוה בדרכינו אל עתיד רצוי יותר. כח ההרגל כל כך חזק שישנם נירולוגים הטוענים שהמוח המודע "מחליט" לבצע פעולות רבות רק אחרי שהלא מודע כבר החל להוציא אותן אל הפועל, ז"א שעצם ההחלטה היא בדיעבד, ואין לנו באמת חופש בחירה. לעומתם אחרים המתבוננים באדם דרך אותם כלים מדעיים מתנגדים בתוקף להשקפה הדִיטֶרְמִינִיסְטִית  ומאשרים שאכן יש ברשותנו כל הסוגים של חופש בחירה שראויים שיהיו לנו. אנחנו יכולים להטיל veto על הדחפים שלנו. לא קל אבל אפשר. דרך אחת לאכוף את הרצון המודע על ההרגל הלא-מודע היא דיבור עצמי, שימוש נבון במילים.
חופש הבחירה היא אבן יסוד בתפיסת העולם היהודית. בתורה ברור כי הבחירה בין טוב ורע נשארת בידי האדם: הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, ‏הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים-- לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.‏ (דברים ל:יט) התורה ‏ממליצה, לוחצת "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" אך איננה יכולה להכריח אותנו.‏
‏ביום כיפור אנחנו נקראים לחדש את ההתחייבות שלנו לבחור בחיים ובטוב.
כאשר בחרנו, חשוב לנו להתמיד, גם אם נִסְטֵה מהדרך מדי פעם. ומעל הכל: לא להתייאש. כל כך קל להתייאש, לוותר לחולשה ולהרגל.
כדי להימנע מייאוש נפעיל את הצד השני של חשבון הנפש. נפרט לעצמנו את הטוב שעשינו, כמו שהרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב "כשם שיש תועלת גדולה לתיקון הנפש בווידוי העוונות יש גם כן תועלת בווידוי המצוות, למען ישמח בהם בלבו..." בהשראת מאמר זה, הרב בנימין הולצמן מקיבוץ מעלה גלבוע התקין נוסח ל-"ווידוי על המצוות." (מופיע בפותח שער, ע' 299) הכנסתי בו כמה שינויים ומציעה אותו גם לכם:
אָהַבְנוּ, בֵּרַכְנוּ, גָּמָלְנוּ חֶסֶדת דִּבַּרְנוּ יוֹפִי, הֶאֱזַנוּ, והִשְׁתַּדַּלְנוּ, זָכַרְנוּ, חִבַּקְנוּ, ‏ טִיפַחנוּ, יָצַרְנוּ, כִּבַּדְנוּ, לַמַדְנוּ, מִצִּינוּ אֶת הַטּוֹב, נִסִּינוּ, סַרְנוּ לִרְאוֹת, עָשִׂינוּ ‏אֶת הַמוּטַל עָלֵינוּ, פָּעַלְנוּ לְמַעַן הַצֶּדֶק, ּ צַדָקְנוּ  לִפְעָמִים,  קָרַאנוּ בְּשִׁמְךָ, רָיצִינוּ, ‏שָׂמַחְנוּ, תָּמַכְנוּ.‏
אקריא אותו שוב, ביטוי ביטוי, ומזמינה אתכם להצטרף ולחזור אחרי:
אָהַבְנוּ ‏|‏ בֵּרַכְנוּ ‏|‏ גָּמָלְנוּ חֶסֶד ‏|‏ דִּבַּרְנוּ יוֹפִי ‏|‏ הֶאֱזַנוּ  |‏ והִשְׁתַּדַּלְנוּ ‏|‏ זָכַרְנוּ ‏|‏ חִבַּקְנוּ ‏|‏ ‏ טִיפַחנוּ ‏|‏ יָצַרְנוּ  ‏|‏ כִּבַּדְנוּ ‏|‏ לַמַדְנוּ  ‏|‏ מִצִּינוּ אֶת הַטּוֹב ‏|‏ נִסִּינוּ ‏|‏ סַרְנוּ לִרְאוֹת ‏|‏ עָשִׂינוּ ‏אֶת הַמוּטַל עָלֵינוּ ‏|‏ פָּעַלְנוּ לְמַעַן הַצֶּדֶק ‏|‏ צַדָקְנוּ  לִפְעָמִים ‏|‏ קָרַאנוּ  בְּשִׁמְךָ ‏|‏ רָיצִינוּ ‏|‏ ‏שָׂמַחְנוּ ‏|‏ תָּמַכְנוּ.‏
עם התמיכה של הקהל סביבנו, הבה ננצל את הבועה בזמן לבחון את עצמנו ומעשנו. 
בעוד כ-24 שעות יתקע שופר גדול, הבועה תתפוגג ונחזור להמולת החיים לאהוב, לברך, להשתדל וליצור.
בהצלחה לכולנו.

שושנה מיכאל צוקר, 
קהילת הוד והדר

No comments:

Post a Comment