שבת חזון: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה

English

מקובל לומר כי ההפטרה של פרשת דברים (ישעיהו א: א-כז) שתמיד נקראת בשבת לפני תשעה באב מתייחסת לחורבן הלאומי ולא לפרשה עצמה. אך אפשר גם לראות את חזון ישעיהו כמתייחס לכל ספר דברים, ולא רק פרשה אחת. לאורך כל הספר משה נואם בפני  דור המדבר, רגע לפני כניסתם לארץ. אין ספק שיש להם זכות לעלות לארץ ולהתיישב בה, אבל הוא מזהיר ומסביר שהירושה אינה באה ללא תנאים, אלא מתנת בנאמנות לאלהים וקיום המצוות.

ישעיהו מתייחס לקהל שומעיו כ-"שרידים" (פסוק ט), שבלעדיהם העם כולו היה נאבד, בדומה לדור מייסדי של המדינה, שכלל ניצולי שואה רבים. עם זאת, אלוהים מכריז, "גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ  יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ (פסוק טו)."

בשבוע שעבר, קבלתי הודעות רבות המבקשים מכל יהודי, בכל מקום, לומר קריאת השמע ביחד בזמן מסוים ‎"למען הצלחת חיילנו ושלומם." בתגובה להזמנה אחת כזאת הגבתי, "צבירת עוצמה ממעשה של יחד היא טובה ומועילה, כמו גם תפילה אישית וציבורית. עם זאת, כל דבר שמריח מן הרעיון שמעשה פולחני יכול לשנות את העובדות בשטח הוא מסוכן." רב אחד ענה: "גם פלפול [מסוכן]." לא המשכתי את השיחה בנושא, אולי הוא מעולם לא פגש אדם כמו השכנה שלי, שבסיבוב הקודם (לפני שנתיים), הייתה משוכנעת שאם כולנו נקריא פרק תהילים מסיום בדיוק בחצות, הישועה תבוא. החיים וההשגחה אלוהית פועלים לפי כללים הרבה יותר מסובכים מזה.

ישעיהו מבהיר היטב "גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ... [עד ש-] רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה (פסוקים טו-יז)." 

הקריה הנאמנה, ירושלים הייתה כזונה כי הצדק נשכח, "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד... יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם. (פסוקים כא, כג).

עם זאת, לא הכל אבוד, העם יכול לתקן את דרכיו. גם לנו אסור לחשוב שיש לנו זכות נצחית לארץ, שמגיע לנו על אף התנהגותנו. בתקופה קשה זו ובוודאי לאחר מכן, אנחנו חייבים להפנות את תשומת לבנו בדחיפות ליישר את עוול וליצר, חברה צודקת לכל, כי צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה (פסוק כז).

ו באב תשע"ד