Saturday, January 24, 2015

חופש הבחירה: של פרעה ושלנו

פרעה יושב על כס מלכותו ואומר: לא. ‏
לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה' וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ.‏ (שמות ה:ב)
אמירה לא מפתיעה, המסמנת את פתיחת המערכה בינו ובין ה'. במערכה זו‏ האל שואף לא רק ‏לשחרר את העבדים אלא להציג הצגת כח מרהיבה – אך גם מחריבה – שנועדה להוכיח את ‏אלוהותו למצרים ולבני ישראל. ‏
עשר פעמים בסיפור יציאת מצרים, התורה מספרת לנו שפרעה הכביד, הקשה או חיזק את ליבו, ‏בנוסף לעשר פעמים בהן נאמר שהאל עשה זאת.  ‏
בין חיזוק הלב אחד למשנהו, פרעה כן מתרכך ומסכים לשַׁלֵּחַ את העם רק כדי להתחרט ולהכביד את ‏ליבו שוב.‏

התנהגותו העצמאית של פרעה מובנת: קו מדיני נוקשה המתחלף עם התחשבות בעובדות בשטח ‏וחוזר חלילה. בסוף התהליך, ה' מנצל רגע של חולשה פרעונית לחלץ את העבדים באישון לילה לפני ‏שפרעה יתעורר ויחרט שוב.   ‏

אבל מה לגבי הכבדת לבו ע"י האל?  האם הוכחת כוח אלוהית מוכרחה לבוא לא רק על גבם של ‏תושבי מצרים אלא גם ע"י נטילת חופש הבחירה וההחלטה של פרעה?‏

אסכולה אחת של פשרנות, שמייצג אותה הרב עבדיה ספורנו, מסבירה שחיזוק הלב נועד דווקא ‏כהזדמנות להחלטה נכונה: ‏
לולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק לא על צד ‏תשובה והכנעה לאל יתברך... אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות." ה' הקשה ‏את לב פרעה למען "ישובו המצרים בתשובה אמתית.
ז"א בגלל שאלוהים רוצה שפרעה יכיר בו ‏וישחרר את עם ישראל מיראת שמים ולא מיראת העונש הוא מחזק את ליבו לעמוד בסבל המכות. ‏חוסן לאומי הופך לכלי עזר לשרוד תקופה קשה ומתן שהות כדי לקבל חלטה נכונה בשל השיקולים ‏הנכונים. מעניין מאוד אבל לא משיב לשאלה בדבר חופש הבחירה.‏

הרמב"ם מגדיר את הבחירה החופשית כ-"עִיקָר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה" אלא ש-
‏וְאִפְשָׁר שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם חֵטְא גָּדוֹל אוֹ חֲטָאִים הַרְבֵּה, עַד... [שֶׁ]אֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ, כְּדֵי ‏שֶׁיָּמוּת וְיֹאבַד בַּחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה... לְפִיכָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה  "וַאֲנִי, אֲחַזֵּק אֶת לֵב-פַּרְעֹה" (שמות יד,ד).‏ ‏ ‏(הלכות תשובה ה:ג, ו:ג).

חופש הבחירה נלקח מפרעה כעונש. אלא שהרמב"ם, במקום אחר, מבהיר היטב שאינו מאמין ‏בהתערבות פעילה של האל בנעשה בעולם. לכן אפשר להבין את רמב"ם – וכמוהו פרשנים רבים ‏אחרים – כטוען שהחופש לא נלקח מפרעה אלא שהוא איבד אותה בעצמו. פרעה כבול לסרבנותו ‏כי כוחם של הרגליו הרעים השתלטו בו.  יתכן שזו לא פעם הראשונה שהוא הסתבך בהתנהגות ‏כזאת, לכן גם לפני תחילת המכות היה אפשר לצפות את התהליך כולו, מה שאפשר לה' לספר ‏למשה מראש איך המערכה יתקדם.‏

איננו פרעה אבל לכל אחד יש את ההרגלים הלא טובים שלו או שלה. האם משתמע מסיפור פרעה ‏שאי-אפשר להשתחרר מהם? ‏

ישנם נירולוגים הטוענים שכח ההרגל אכן כל כך חזק שרבות מן ההחלטות מתקבלות בדיעבד, אחרי ‏שכבר התחלנו לפעול, ואין לנו באמת חופש בחירה. לעומתם אחרים המתבוננים באדם דרך אותם ‏כלים מדעיים מתנגדים בתוקף להשקפה הדִיטֶרְמִינִיסְטִית ומאשרים שאכן יש ברשותנו כל הסוגים ‏של חופש בחירה שראויים שיהיו לנו. אנחנו יכולים להטיל ‏veto‏ על הדחפים שלנו, וזאת מהותו של ‏חופש הבחירה. ‏

איננו פרעה. הבחירה החופשית נשארת בידינו אך הפעלתו דורש מאמץ מודעת. קשה להשתלט על ‏כוח הרגל. ‏

פרעה יושב על כס מלכותו ואומר: לא. ‏
אנחנו קמים בבוקר ומברכים, בלשון זו או אחרת: ‏
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשַׂנִי בֶּן-חוֹרִין.‏
ההודאה היומית אינה רק הכרת תודה אלא גם כלי חיזוק.‏
הבחירה החופשית איננה מובנת מאליה או נגישה תמיד אלא "מעלה נפשית שהאדם צריך לעמול כדי ‏להשיגה" (הרב שלמה וולבה).
‏ ‏  ‏
או כמו שהרב יוסף דוב סולובצ'יק לימד:‏
לא נוכל להסתפק בהנחה או באמונה כי האדם הוא חופשי, אלא ‏מצווה עשה להיות מודעים תמיד ליכולתנו לבחור ולבחור נכון. "אסור לאדם להסיח דעתו מן ‏האחראיות למעשיו אלא חייב לדעת תמיד שיכול האדם להיות בורא עולמות ‏ומחריבם (על התשובה).  ‏
הפעלת חופש הבחירה דורש מאתנו מאמץ וערנות. לעצור רגע ולשאול ‏
‏"האם אני באמת רוצה לעשות את הדבר הזה?" ‏
התורה מצוה אותנו לבחור בחיים ובטוב. היא לא מבטיחה שהבחירה תהיה קלה. לא להשתעבד ‏לדחפים היא אכן אתגר אמתי. ‏

הברכה בבוקר – אם לא נאמרת בהיסח דעת – יכולה להיות כוונה ליום כולו, כגון ‏
‏"הריני מקבלת עלי מצות עשה לבחור בטוב ובחיים."‏
פרעה נכנע לכח ההרגל ובסרבנותו החריב את עולמו. ‏

יהי רצון שנידע להשתמש בבחירה החופשית שלנו לבנות ולהיבנות.  ‏

קהילת הוד והדר תשע"ה

No comments:

Post a Comment