פרעה יושב על כס מלכותו
ואומר: לא.
לֹא יָדַעְתִּי אֶת-ה' וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. (שמות ה:ב)
אמירה לא מפתיעה,
המסמנת את פתיחת המערכה בינו ובין ה'. במערכה זו האל שואף לא רק לשחרר את העבדים
אלא להציג הצגת כח מרהיבה – אך גם מחריבה – שנועדה להוכיח את אלוהותו למצרים ולבני
ישראל.
עשר פעמים בסיפור
יציאת מצרים, התורה מספרת לנו שפרעה הכביד, הקשה או חיזק את ליבו, בנוסף לעשר פעמים
בהן נאמר שהאל עשה זאת.
בין חיזוק הלב אחד
למשנהו, פרעה כן מתרכך ומסכים לשַׁלֵּחַ את העם רק כדי להתחרט ולהכביד את ליבו שוב.
התנהגותו העצמאית
של פרעה מובנת: קו מדיני נוקשה המתחלף עם התחשבות בעובדות בשטח וחוזר חלילה. בסוף
התהליך, ה' מנצל רגע של חולשה פרעונית לחלץ את העבדים באישון לילה לפני שפרעה יתעורר
ויחרט שוב.
אבל מה לגבי הכבדת
לבו ע"י האל? האם הוכחת כוח אלוהית מוכרחה
לבוא לא רק על גבם של תושבי מצרים אלא גם ע"י נטילת חופש הבחירה וההחלטה של פרעה?
אסכולה אחת של פשרנות,
שמייצג אותה הרב עבדיה ספורנו, מסבירה שחיזוק הלב נועד דווקא כהזדמנות להחלטה נכונה:
לולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך... אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות." ה' הקשה את לב פרעה למען "ישובו המצרים בתשובה אמתית.
ז"א בגלל שאלוהים רוצה שפרעה יכיר בו וישחרר את עם ישראל מיראת שמים ולא מיראת
העונש הוא מחזק את ליבו לעמוד בסבל המכות. חוסן לאומי הופך לכלי עזר לשרוד תקופה קשה
ומתן שהות כדי לקבל חלטה נכונה בשל השיקולים הנכונים. מעניין מאוד אבל לא משיב לשאלה
בדבר חופש הבחירה.
הרמב"ם מגדיר
את הבחירה החופשית כ-"עִיקָר גָּדוֹל הוּא, וְהוּא עַמּוּד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה"
אלא ש-
וְאִפְשָׁר שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם חֵטְא גָּדוֹל אוֹ חֲטָאִים הַרְבֵּה, עַד... [שֶׁ]אֵין מַנִּיחִין לוֹ רְשׁוּת לָשׁוּב מֵרִשְׁעוֹ, כְּדֵי שֶׁיָּמוּת וְיֹאבַד בַּחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה... לְפִיכָּךְ כָּתוּב בַּתּוֹרָה "וַאֲנִי, אֲחַזֵּק אֶת לֵב-פַּרְעֹה" (שמות יד,ד). (הלכות תשובה ה:ג, ו:ג).
חופש הבחירה נלקח
מפרעה כעונש. אלא שהרמב"ם, במקום אחר, מבהיר היטב שאינו מאמין בהתערבות פעילה
של האל בנעשה בעולם. לכן אפשר להבין את רמב"ם – וכמוהו פרשנים רבים אחרים – כטוען
שהחופש לא נלקח מפרעה אלא שהוא איבד אותה בעצמו. פרעה כבול לסרבנותו כי כוחם של הרגליו
הרעים השתלטו בו. יתכן שזו לא פעם הראשונה
שהוא הסתבך בהתנהגות כזאת, לכן גם לפני תחילת המכות היה אפשר לצפות את התהליך כולו,
מה שאפשר לה' לספר למשה מראש איך המערכה יתקדם.
איננו פרעה אבל לכל
אחד יש את ההרגלים הלא טובים שלו או שלה. האם משתמע מסיפור פרעה שאי-אפשר להשתחרר
מהם?
ישנם נירולוגים הטוענים
שכח ההרגל אכן כל כך חזק שרבות מן ההחלטות מתקבלות בדיעבד, אחרי שכבר התחלנו לפעול,
ואין לנו באמת חופש בחירה. לעומתם אחרים המתבוננים באדם דרך אותם כלים מדעיים מתנגדים
בתוקף להשקפה הדִיטֶרְמִינִיסְטִית ומאשרים שאכן יש ברשותנו כל הסוגים של חופש בחירה
שראויים שיהיו לנו. אנחנו יכולים להטיל veto על הדחפים שלנו, וזאת מהותו של חופש הבחירה.
איננו פרעה. הבחירה
החופשית נשארת בידינו אך הפעלתו דורש מאמץ מודעת. קשה להשתלט על כוח הרגל.
פרעה יושב על כס מלכותו
ואומר: לא.
אנחנו קמים בבוקר
ומברכים, בלשון זו או אחרת:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשַׂנִי בֶּן-חוֹרִין.
ההודאה היומית אינה
רק הכרת תודה אלא גם כלי חיזוק.
הבחירה החופשית איננה
מובנת מאליה או נגישה תמיד אלא "מעלה נפשית שהאדם צריך לעמול כדי להשיגה" (הרב שלמה וולבה).
או כמו שהרב יוסף דוב סולובצ'יק
לימד:
לא נוכל להסתפק בהנחה או באמונה כי האדם הוא חופשי, אלא מצווה עשה להיות מודעים תמיד ליכולתנו לבחור ולבחור נכון. "אסור לאדם להסיח דעתו מן האחראיות למעשיו אלא חייב לדעת תמיד שיכול האדם להיות בורא עולמות ומחריבם (על התשובה).
הפעלת חופש הבחירה
דורש מאתנו מאמץ וערנות. לעצור רגע ולשאול
"האם
אני באמת רוצה לעשות את הדבר הזה?"
התורה מצוה אותנו
לבחור בחיים ובטוב. היא לא מבטיחה שהבחירה תהיה קלה. לא להשתעבד לדחפים היא אכן אתגר
אמתי.
הברכה בבוקר – אם
לא נאמרת בהיסח דעת – יכולה להיות כוונה ליום כולו, כגון
"הריני מקבלת עלי מצות עשה לבחור בטוב ובחיים."
פרעה נכנע לכח ההרגל
ובסרבנותו החריב את עולמו.
יהי רצון שנידע להשתמש
בבחירה החופשית שלנו לבנות ולהיבנות.
קהילת הוד והדר תשע"ה
.jpg)
No comments:
Post a Comment