Sunday, May 31, 2015

Parashat Naso: My drasha for Leah and Benyamin

When I first looked at the reading this afternoon, the first subsection of Parashat Naso, my ‎first thought was, “Couldn't I have picked a better week?” Naso is not only the longest ‎single Torah reading in the cycle but also one of the most detailed and repetitive. It also ‎contains the only instance in which the written Torah devotes more than a single verse the ‎institution of marriage. Unfortunately that section, the ordeal of the wayward wife (Num. ‎‎5:11-31), is precisely what I don't want to talk about today. There is one glimmer of light and ‎we'll get back to it in a moment. Yet, when I stepped back, so to speak, and looked at the ‎forest rather than the trees, I realized that the portion in its entirety can be seen as a ‎reflection of married life of the whole. We hope and pray for it to be long but know that ‎most of its days, weeks and months are filled with repetitive, practical details that challenge ‎us to remember why we chose to be here at all. There are also truly lousy moments when all ‎we can do is grasp at straws and hope to come out together on the other side. Occasionally, ‎there are beautiful times, emotional highlights that provide the strength and love to keep ‎on going. The highlight in our portion is a threefold, priestly blessing: ‎
The Eternal bless thee, and keep thee; ‎
The Eternal make His face to shine upon thee, and be gracious unto thee; ‎
The Eternal lift up His countenance upon thee, and give thee peace. (Numbers 6:23-26)‎
As befits its poetic nature, reams of commentary have been written on this blessing. Don't ‎worry I'm not planning a comprehensive review, not even of the interpretations I like, just a ‎few that seem fitting for Leah and Benyamin to take with them on their way.‎

Many commentators ask why “keep you” is necessary after “bless you?” If a person is ‎blessed by God, what more does he or she need? Isn’t the additional protection superfluous. ‎No, it is not. In the words of Rabbi Naphtali Tzvi Yehuda Berlin (1816-1893, Russia and ‎Poland), “Everyone receives the blessing appropriate to their circumstances, knowledge to ‎the student or success in commerce to the businessperson, etc. and everyone needs ‎protection so that the blessing does not become an obstacle, leading to excessive pride or ‎improper use.” ‎

There are many interpretations of the word translated here as “be gracious unto thee.” One ‎opinion in Numbers Rabbah (date of compilation disputed, 9th-12th century) connects it to ‎the fourth paragraph in the weekday Amida prayer where the same root appears in “You ‎graciously grant humans knowledge and teach understanding to mortals” making the ‎blessing a prayer for knowledge and understanding while another comprehends the word as ‎a mutual form and specifies the content of that knowledge, “Give them the knowledge to be ‎gracious unto each other.” According to this interpretation the blessing is more prescriptive ‎than promissory. Perhaps the verse as a whole means that God’s face will shine on those ‎who are gracious to each other. ‎

In his commentary on the third verse, Rabbi Isaac Arama (c. 1420-1494, Spain)  stresses that ‎‎“peace” is not merely the absence of argument and contention but “the essential, common ‎good that joins people together.” ‎

Taken together, we have the elements that combine to form the good times that are the ‎backbone of a healthy marriage: appropriate blessings and the wisdom to use them ‎properly, mutual respect and peace that is more than the absence of argument but rather ‎extends to an all-encompassing, common good. ‎
Leah and Benyamin, may you have many years together and may you learn to draw strength ‎and blessing from each other and from the peak experiences you share so you can traverse ‎the other stuff in peace.‎

פרשת נשא לשבת חתן-כלה של לאה ובנימין

כשהתחלתי להכין את הדרשה, הסתכלתי בפרשה וחשבתי, "למה לא יכלתי לבחור שבוע אחר?" פרשת נשא היא ‏הפרשה הבודדת הארוכה ביותר במחזור פרשות השבוע, שופעת פרטי פרטים שאינם שייכים באופן מעשי ‏לחיינו וגם חוזרים על עצמם שוב ושוב. נוכן, היא גם הפשרה היחידה שמקדישה יותר מפסוק אחד למוסד ‏הנישואין אך סוגיית הסוטה היא דווקא ההפך מהנושא עליו אני רוצה לדרוש היום. יש נקודת אור אחת בפרשה ‏ותכף נחזור עליה. ‏
כאשר "התרחקתי" מהפרשה ולא הבטתי על בעצים אלא ביער, הבנתי שאפשר לראות אותה בשלמותה כהשתקפות ‏של חיי הנשואין בשלמותם. אנחנו מאחלים ומקווים שהנישואין יהיו ארוכים אך יודעים שרֹב ימיהם, ‏שבועותיהם וחודשיהם יתמלאו בפרטים מעשיים ושגרתיים והאתגר העיקרי יהיה לזכור לָמָה בכלל בחרנו ‏להיות כאן. יש גם רגעים קשים באמת בהם אפשר רק לאחוז בקש ולקוות שיוצאים ביחד בצד השני. לעתים, ‏יש זמנים נפלאים, שיאים רגשיים שמספקים את הכח ואת האהבה להמשֵך הדרך. ‏השיא בפרשה שלנו הוא ברכת הכוהנים: ‏
יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְׁמְרֶךָ. 
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.‏
כיאה לטיבו השירי, נשפך דיו רב על פירוש הברכה. אל דאגה לא אסקור את כולם, אפילו לא את ;אֵלו ‏שמוצאים חן בעיניי, אלא רק מעטים שנראים לי צֵידה טובה ללאה ובנימין בדרכם החדשה:‏
פרשנים רבים שואלים מה הצורך ב"וְיִשְׁמְרֶךָ" אחרי "יְבָרֶכְךָ?" אם האל מברך אדם, מה עוד נחוץ לו? ‏‏"וְיִשְׁמְרֶך" נראה מיותר אבל רק במבט ראשון. לפי הנצי"ב, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, "הברכה של יְבָרֶכְךָ‎ ‎נתנת לכל אדם כפי הראוי לו להתברך... לעוסק בתורה בלימודו. ולעוסק במסחר בסחורתו... תוספת לכל אדם ‏במה שיש לו.‏‎  ‎וישמרך – כל ברכה צריכה שמירה שלא יהפכו לרועץ ח"ו. בעל תורה צריך שמירה מן הגאוה ‏ושלא ישכח. בעל נכסים צריך שמירה שלא יהי עושרו לרָעָתו.... [וגם] שמירה מגניבה ואבידה. וכדומה כל ענין ‏הטעון ברכה, נדרש לשמירה מן הגורם לצער."‏
ל"וִיחֻנֶּךָּ" יש פירושים רבים. דעה אחת ב-במדבר רבה מקשר אותו לברכה הרביעית בעמידה של ימי חול, בה ‏אותה השורש מופיע: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" והופך את הברכה לתפילה עבור דעה ובינה. ‏דעה אחרת שם מבינה את המילה בצורה הדדית ומפרטת את תוכן הדעת "ויחנך – יתן בכם דעת שתהיו חוננים ‏זה את זה ומרחמים זה את זה." לפי פירוש זה, הברכה היא יותר הוראתית מאשר הבטחתית. אולי משמעותו ‏של הפוסק כולו הוא שה' יאיר את פניו על אלו שיודעים להתיחס אחד לשני בחן.‏
בפירושו על הפסוק השלישי הרב יצחק עראמה מדגיש ש"שלום" אינו רק העדר ריב או קטטה אלא "הטוב ‏משותף הכרחי בין האישים הצריכים חבור ודבוק."‏
אם נקח את כל אלו ביחד, יש לנו את רכיבים שמתחברים יחד ליצור את הזמנים הטובים שהם עמוד השדרה ‏בחיי נישואין בריאים: ברכות מתאימות והשכל להשתמש בהם בצורה ראויה, כבוד הדדי ושלום שאינו רק ‏העדר ויכוח אלא טוב משותף שמקיף את כל החיים.‏
לאה ובנימין, אנחנו מאחלים לכם שנים רבות ביחד, יהי רצון שתלמדו לשאוב כח וברכה זה מזו וזו מזה וביחד ‏מרִגְעֵי השיא בחייכם המשותף כדי שתוכלו לצלוח את כל היתר בשלום.‏

Parashat Toldot: Do not silence the pain

 Hebrew The Babylonian Talmud (Taanit 21a) tells with amazement about Nahum Ish Gamzu who, despite extremely severe suffering, would alway...