כשהתחלתי להכין את הדרשה, הסתכלתי בפרשה וחשבתי, "למה לא יכלתי לבחור שבוע אחר?" פרשת נשא היא הפרשה הבודדת הארוכה ביותר במחזור פרשות השבוע, שופעת פרטי פרטים שאינם שייכים באופן מעשי לחיינו וגם חוזרים על עצמם שוב ושוב. נוכן, היא גם הפשרה היחידה שמקדישה יותר מפסוק אחד למוסד הנישואין אך סוגיית הסוטה היא דווקא ההפך מהנושא עליו אני רוצה לדרוש היום. יש נקודת אור אחת בפרשה ותכף נחזור עליה.
כאשר "התרחקתי" מהפרשה ולא הבטתי על בעצים אלא ביער, הבנתי שאפשר לראות אותה בשלמותה כהשתקפות של חיי הנשואין בשלמותם. אנחנו מאחלים ומקווים שהנישואין יהיו ארוכים אך יודעים שרֹב ימיהם, שבועותיהם וחודשיהם יתמלאו בפרטים מעשיים ושגרתיים והאתגר העיקרי יהיה לזכור לָמָה בכלל בחרנו להיות כאן. יש גם רגעים קשים באמת בהם אפשר רק לאחוז בקש ולקוות שיוצאים ביחד בצד השני. לעתים, יש זמנים נפלאים, שיאים רגשיים שמספקים את הכח ואת האהבה להמשֵך הדרך. השיא בפרשה שלנו הוא ברכת הכוהנים:
יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
כיאה לטיבו השירי, נשפך דיו רב על פירוש הברכה. אל דאגה לא אסקור את כולם, אפילו לא את ;אֵלו שמוצאים חן בעיניי, אלא רק מעטים שנראים לי צֵידה טובה ללאה ובנימין בדרכם החדשה:
פרשנים רבים שואלים מה הצורך ב"וְיִשְׁמְרֶךָ" אחרי "יְבָרֶכְךָ?" אם האל מברך אדם, מה עוד נחוץ לו? "וְיִשְׁמְרֶך" נראה מיותר אבל רק במבט ראשון. לפי הנצי"ב, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, "הברכה של יְבָרֶכְךָ נתנת לכל אדם כפי הראוי לו להתברך... לעוסק בתורה בלימודו. ולעוסק במסחר בסחורתו... תוספת לכל אדם במה שיש לו. וישמרך – כל ברכה צריכה שמירה שלא יהפכו לרועץ ח"ו. בעל תורה צריך שמירה מן הגאוה ושלא ישכח. בעל נכסים צריך שמירה שלא יהי עושרו לרָעָתו.... [וגם] שמירה מגניבה ואבידה. וכדומה כל ענין הטעון ברכה, נדרש לשמירה מן הגורם לצער."
ל"וִיחֻנֶּךָּ" יש פירושים רבים. דעה אחת ב-במדבר רבה מקשר אותו לברכה הרביעית בעמידה של ימי חול, בה אותה השורש מופיע: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" והופך את הברכה לתפילה עבור דעה ובינה. דעה אחרת שם מבינה את המילה בצורה הדדית ומפרטת את תוכן הדעת "ויחנך – יתן בכם דעת שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה." לפי פירוש זה, הברכה היא יותר הוראתית מאשר הבטחתית. אולי משמעותו של הפוסק כולו הוא שה' יאיר את פניו על אלו שיודעים להתיחס אחד לשני בחן.
בפירושו על הפסוק השלישי הרב יצחק עראמה מדגיש ש"שלום" אינו רק העדר ריב או קטטה אלא "הטוב משותף הכרחי בין האישים הצריכים חבור ודבוק."
אם נקח את כל אלו ביחד, יש לנו את רכיבים שמתחברים יחד ליצור את הזמנים הטובים שהם עמוד השדרה בחיי נישואין בריאים: ברכות מתאימות והשכל להשתמש בהם בצורה ראויה, כבוד הדדי ושלום שאינו רק העדר ויכוח אלא טוב משותף שמקיף את כל החיים.
לאה ובנימין, אנחנו מאחלים לכם שנים רבות ביחד, יהי רצון שתלמדו לשאוב כח וברכה זה מזו וזו מזה וביחד מרִגְעֵי השיא בחייכם המשותף כדי שתוכלו לצלוח את כל היתר בשלום.
No comments:
Post a Comment