Sunday, May 31, 2015

פרשת נשא לשבת חתן-כלה של לאה ובנימין

כשהתחלתי להכין את הדרשה, הסתכלתי בפרשה וחשבתי, "למה לא יכלתי לבחור שבוע אחר?" פרשת נשא היא ‏הפרשה הבודדת הארוכה ביותר במחזור פרשות השבוע, שופעת פרטי פרטים שאינם שייכים באופן מעשי ‏לחיינו וגם חוזרים על עצמם שוב ושוב. נוכן, היא גם הפשרה היחידה שמקדישה יותר מפסוק אחד למוסד ‏הנישואין אך סוגיית הסוטה היא דווקא ההפך מהנושא עליו אני רוצה לדרוש היום. יש נקודת אור אחת בפרשה ‏ותכף נחזור עליה. ‏
כאשר "התרחקתי" מהפרשה ולא הבטתי על בעצים אלא ביער, הבנתי שאפשר לראות אותה בשלמותה כהשתקפות ‏של חיי הנשואין בשלמותם. אנחנו מאחלים ומקווים שהנישואין יהיו ארוכים אך יודעים שרֹב ימיהם, ‏שבועותיהם וחודשיהם יתמלאו בפרטים מעשיים ושגרתיים והאתגר העיקרי יהיה לזכור לָמָה בכלל בחרנו ‏להיות כאן. יש גם רגעים קשים באמת בהם אפשר רק לאחוז בקש ולקוות שיוצאים ביחד בצד השני. לעתים, ‏יש זמנים נפלאים, שיאים רגשיים שמספקים את הכח ואת האהבה להמשֵך הדרך. ‏השיא בפרשה שלנו הוא ברכת הכוהנים: ‏
יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְׁמְרֶךָ. 
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.‏
כיאה לטיבו השירי, נשפך דיו רב על פירוש הברכה. אל דאגה לא אסקור את כולם, אפילו לא את ;אֵלו ‏שמוצאים חן בעיניי, אלא רק מעטים שנראים לי צֵידה טובה ללאה ובנימין בדרכם החדשה:‏
פרשנים רבים שואלים מה הצורך ב"וְיִשְׁמְרֶךָ" אחרי "יְבָרֶכְךָ?" אם האל מברך אדם, מה עוד נחוץ לו? ‏‏"וְיִשְׁמְרֶך" נראה מיותר אבל רק במבט ראשון. לפי הנצי"ב, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, "הברכה של יְבָרֶכְךָ‎ ‎נתנת לכל אדם כפי הראוי לו להתברך... לעוסק בתורה בלימודו. ולעוסק במסחר בסחורתו... תוספת לכל אדם ‏במה שיש לו.‏‎  ‎וישמרך – כל ברכה צריכה שמירה שלא יהפכו לרועץ ח"ו. בעל תורה צריך שמירה מן הגאוה ‏ושלא ישכח. בעל נכסים צריך שמירה שלא יהי עושרו לרָעָתו.... [וגם] שמירה מגניבה ואבידה. וכדומה כל ענין ‏הטעון ברכה, נדרש לשמירה מן הגורם לצער."‏
ל"וִיחֻנֶּךָּ" יש פירושים רבים. דעה אחת ב-במדבר רבה מקשר אותו לברכה הרביעית בעמידה של ימי חול, בה ‏אותה השורש מופיע: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" והופך את הברכה לתפילה עבור דעה ובינה. ‏דעה אחרת שם מבינה את המילה בצורה הדדית ומפרטת את תוכן הדעת "ויחנך – יתן בכם דעת שתהיו חוננים ‏זה את זה ומרחמים זה את זה." לפי פירוש זה, הברכה היא יותר הוראתית מאשר הבטחתית. אולי משמעותו ‏של הפוסק כולו הוא שה' יאיר את פניו על אלו שיודעים להתיחס אחד לשני בחן.‏
בפירושו על הפסוק השלישי הרב יצחק עראמה מדגיש ש"שלום" אינו רק העדר ריב או קטטה אלא "הטוב ‏משותף הכרחי בין האישים הצריכים חבור ודבוק."‏
אם נקח את כל אלו ביחד, יש לנו את רכיבים שמתחברים יחד ליצור את הזמנים הטובים שהם עמוד השדרה ‏בחיי נישואין בריאים: ברכות מתאימות והשכל להשתמש בהם בצורה ראויה, כבוד הדדי ושלום שאינו רק ‏העדר ויכוח אלא טוב משותף שמקיף את כל החיים.‏
לאה ובנימין, אנחנו מאחלים לכם שנים רבות ביחד, יהי רצון שתלמדו לשאוב כח וברכה זה מזו וזו מזה וביחד ‏מרִגְעֵי השיא בחייכם המשותף כדי שתוכלו לצלוח את כל היתר בשלום.‏

No comments:

Post a Comment