השופר של יצחק

English

"אשרי העם יודעי תרועה, ה' באור פניך יהלכון."

איך אנחנו יכולים ללכת באור ה'?  מה הדרך שעלינו ללכת בה?

בספרות חז"ל, הקריאה שקראנו בתורה הבוקר וקולות השופר הנן מחוברות משתי כיוונים כמעט  הפוכים.  הכוון הידוע ביותר הוא כיוונו של אברהם:

 [אמר הקב"ה לאברהם] אתמול אמרת לי כי "יצחק יהי לך זרע."  עכשיו אתה אומר לי "העלהו שם לעולה."  וכבשתי את יצרי ולא הֵשַבְתִיך, כך כשיהיו בניו של יצחק חוטים ונכנסים לצרה תהא נזכר להם עקדתו של יצחק  …לח להם ותפדם מצרתם.  אמר לו הקב"ה אמרת את שלך, ואומר את שלי.  עתידים בניו של יצחק לחטא לפני ואני דן אותם בראש השנה אלא אם מבקשים שאחפש להם זכות ואזכור להם עקדת יצחק, ותוקעים בשופר של אייל ואושיעם ואפדם מצרתם (תנחומה, וירא סוף)

מהמבט הזה השופר מסמל את הכח של אברהם שכבש את יצרו ויודע איך לנהל מו"מ עם הקב"ה כדי להציג "דיל" טוב לצאצאיו.   קולו של השופר הזה הינו התקיעה – חזקה ויציבה שמסמלת את התקווה שבתשובה ובכל תחלות חדשות.

הפן ההפוך הינו צידה של שרה, שאינה פעילה בסיפור העקדה אך מאור מעורבת בו.  בויקרא רבא, אנחנו לומדים:

תדע שכן, שחזר יצחק אצל אמו.  היא אמרה לו: "איפה היתה?"

אמר לה: "נטלני אבא והעלני הרים והורידני בקעות והעלני על אחד מן ההרים, בנה מזבח, סדר עצים וערך מערכה ונטל את הסכין לשחטני.  אילולי שקרא לו מלאך מן השמים הייתי נשחט."

  אמרה שרה: "אילולי ה מלאך כבר  היתה שחוט!?"

אמר לה: "כן"

באותה שעה צוחה שרה ששה קולות כנגד שש תקיעות.  ואמרו: "לא הספיקה לגמור את הדבר עד המתה."

ויש גורסים שהקולות של שרה לא היו תקיעות אלא תרועות כי הרמב"ם מגדיר את התרועה כ"יללה" או "גניחה."

כאן:    אין כח,        אין תקווה,    ואין תשובה;

          יש חולשה,   יש יואש,      ויש מוות.

כבר חודש אני מהרהרת במשמעויות של עקדת יצחק והמסרים הנובעים מהבחירה לקרוא פרק זה בראש השנה.  כאשר אני קוראת את הפרק הבודד, המשמעויות הן כמעט בלתי נסבלות:  אברהם מוכן לוותר על בנו האהוב, על קיום הברית ועל חוש הצדק שלו.  יצחק מוכן לוותר על חייו ושרה מתמותת מול כל ה ויתורים האלו ואובדן שליטתה בחיי בנה. 

אך אין שום חובה לבודד את פרק.  היריעה הרבה יותר רחבה ואבותינו אכן מציעים לנו דוגמאות חיוביות ומגוונות לניהול חיינו.  היריעה כל כך רחבה שאין באפשרותנו לעניין בה כולה, לכן בחרתי מספר מצומצם של דוגמאות באברהם, משרה ומיצחק כדי להפיק לפקח לחיינו.

מהחומר הרב שיש לנו על אברהם, בחרתי שתי דוגמאות שנוגעים בצורך הבלתי נמנע בחיינו לבחור, לא רק בין טוב ל רע אלא גם בין טוב לטוב כשהמשאבים ותנאים לא מאפשרים לבחור בשניהם. 

בהתחלה של פר' וירא, אברהם יושב בפתח אוהלו וה' נראה עליו בלי שום מטרה הנראה לעין.  מסמיכות פרשיות, חז"ל לַמדו ולִמדו שזה היה התגלות של ביקור חולים, שלושה ימים אחרי מילתו של אברהם.  אברהם יושב "חולה" וכואב בחום המדברי וזוכה לחוויה רוחנית מיוחדת. פתאום, הוא רואה שלושה "אנשים" מרחוק.  למרות הכל, הוא קם ורץ לקראתם.  שום דבר, לטוב ולרע, לא ימנע ממנו לא לקבל אותם בכוחות עצמו.

כאן, מודגש לנו את חשיבותה העליונה של גמילות חסדים.  גם ה' מבקר חולים וגם אברהם מתגבר על קשיים ומוותר על "הנאה" אישית כדי להכניס אורחים. 

×מרכיב אחד של החיים הרואיים הינו נתינה לזולת והקשבה לצרכיו.

בחירה נוספת שאברהם חייב לבחור מופיע בסוף סיפור העקידה.  קודם ה' צווה עליו "העלהו כעולה" ועכשיו מלאך ה' מצווה אותו "לא לגעת בו."  אברהם, הבן-אדם החופשי חייב להחליט בעצמו.  הוא מחליט על הדרך שבוודאי נראה לו מוסרי יותר  ואנושי יותר  – הוא מקריב את האייל במקום בנו.  לפי הרב מיכאל גרץ, ביוזמתו אברהם קובע "שיש יש תחום אוטונומי של צדק לפיו אפשר לשפוט את מצוות האלוהים.  מצווות אשר פוגעות בתחום הזה ניתנות להפוך למצוות סמלי"

×מרכיבים נוספים בחיים הרואים הנם קני מידה אנושיים שיפוט מוסרי עצמאי.

בתורה, אין לשרה את הקשר הישיר אם אלוהים שיש לאברהם אך חייה מושפעים מהקשריו של אברהם, מבריתו עם האלוהים ומההבטחות שהוא קיבל.  אך שרה לא סומכת על הבטחות.  היא לוקחת יוזמה כדי להבטיח זרע לאברהם ומימוש הברית.

לא כמו אברהם (שהיה כנראה מוכן להקריב את בנו באמונה שהכל יהיה בסדר) שרה חיה בעולם של מציאות.  אם היא לא יכולה ללדת, היא מחפשת פתרון חלופי.  הצרה היא ששרה לא מצליחה לצפות את התוצאות של יוזמתה ולא נושאת בהם אלא מתנהגת בהגר בצורה לא הוגנת בהחלט. 

גם הצחוק המפורסם של שרה הוא תוצאה של ריאתה הברורה של המציאות.  היא יודעת שעברה זמנה ללדת ונסים אינם חלק בתוכניותיה.  גם כשיצחק אכן נולד, הוא עושה את הכל כדי להגן עליו בכוחות עצמה, גם במחיר של עוון נוסף להגר ולישמעאל.  בסופו של דבר, מעורבותה העמוקה בחייו של יצחק עלה אותה בחייה.  אפילו בגרסה המובא לעיל, בה יצחק בעצמו מספר לה על העקדה (ולא השטן שמופיע הגירסאות אחרות), אובדן השליטה מכניעה אותה.

×מחייה של שרה אנחנו יכולים לקחת כדוגמא את ריאתה הברורה של המציאות וגם יוזמתה האנושית. כתור אזהרה, אנחנו לומדים ממנה לקחת אחריות לתוצאתן של היוזמות שלנו וגם להבחין בין מה שנתון בשליטתנו ומה לא.

פעמים רבות יצחק נחשב כסביל, סתם חוליה הכרחית אך משעמת בין אברהם ובין יעקוב.  אבל בקריאה קרובה בפרק בראשית כ"ו נתגלה דמות אחרת לחלוטין.  אף על פי שיצחק אינו דמות צבעונית או מושכת, דוגמתו חשובה כאין כמהו לכל מי שנולד יהודי שכן יצחק היה הראשון להוולד בתוך ברית אברהם והראשון לבחור להמשיך את המסורת למרות טראומות נעוריו.

בעת רעב בארץ, ה' מתגלה ליצחק ומצווה עליו: "אל תרד מצרימה, גור בארץ הזאת ואהיה עמך… "  כמו אביו, יצחק מציית לצווי האלוהי ונשאר בארץ ישראל.  כמו אימו, הוא פועל ביוזמה כדי להבטיח הצלחה וזורע.  ה' מקיים את הבטחתו דרך היוזמה של יצחקו עצמו. יצחק קוצר יבול שיא. 

×גם לנו חשוב להבין שברכות אלוהים לא יפלו לנו משמים אלא בדרך הטבע ובתגובה ליוזמה שלנו ובהתאם לחוקי הטבע.

גם באימות בינו ובין אבימלך בקדר לבארות המים, יצחק פועל להבטיח לעצמו מים ושטח מחייה מספיקים.  הצלחה זו והברכה שהיא מביאה גורמת לאבימלך להביע הערכה ולהציע הסכם שלום.  אחרי היסוס, יצחק מסכים ומבטיח לעצמו שלווה.

בתורה לא כתוב דבר על ירידתו של יצחק מהר המוריה.  המדרש כמעט ואינו ממלא את החסר.  בעין רוחי, אני רואה אותו יורד עם קרנו של האייל כמזכרת.  רק הקרן, עדיין לא שופר.  הקרן נשאר אצלו עד סוף שנת האבל על מות אמו.  אז הוא מייצר ממנו שופר,  ז"א הוא לוקח את חומר הגלם של חייו ומייצר ממנו כלי שימושי. 

קולו של יצחק הוא שברים – מספר קולות שבורים שביחד שווים בערכם לתקיעה.

יצחק תוקע: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה:    

תקיעה: לכבוד אביו אברהם – אמונתו האיתנה ותרומתו לזולת.

שברים: להזכיר לעצמו שגם היזמות של היומיום הו מבורכות.

תרועה: להנציח את אמו שרה, ולזכור את יוזמתה וראיתה הברורה.

ועוד תקיעה - תקיעה גדולה:  לעודד את הדורות הבאים להמשיך בדרכם, להמשיך בדרכו אבותיהם.

קהילת הוד והדר' תש"ס