Noah was a righteous man

Hebrew עברית 

(אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ׃ (בראשית ו:ט

"This is the line of Noah. Noah was a righteous man; he was blameless in his age; Noah walked with God" (Genesis 6:9).

An ancient debate focuses on how righteous Noah was. Was he considered righteous only because

Farmer Noah (Mosaic in Basilica di San Marco)
13th century

he lived in a wicked generation? If he had lived in better times might he have reached even greater heights? The issue remains unresolved. However, we do know that Noah responded to God’s call, and this determined the continued existence of the world, although in a different format than before.

The important moment comes after the flood, when Noah reestablishes human civilization: “Noah removed the cover from the ark and saw that the land was dry (Hebrew root: Ḥ-R-B); (Gen. 8:13).

What did Noah see? That the land was dry? Yes, but he saw more, he saw destruction (Hebrew, ḥurban). Forget about pretty children’s books with a smiling sun and butterflies. That will come but not yet. Instead, think about a tsunami. Water has tremendous power. Everything was devastated.

God needs to command Noah to leave the ark and continue living. Noah obeys. What is the first thing he does? He built an altar and thanks God for saving him. This scene is also familiar from the news: for example, a family standing next to a pile of wood and brick that was their home before a storm hit. They wipe away a tear; say, “Thank God, we’re alive;” and promise to rebuild.

God promises not to destroy the earth again and withdraws from the scene. In Noah’s world, which is our world, divine intervention is extremely rare. We have to manage by ourselves.

Noah plants a vineyard. He begins with productive work that requires a long-term commitment. He is successful; the vines flourish and give fruit. Noah harvests his grapes and makes wine successfully, perhaps too successfully. He gets drunk. He succeeds and stumbles. Sound familiar? We are all Noah.

His son, Ḥam also gets in trouble. The details aren’t important. What is important is Noah’s response. In the morning, he sobers up and opens his eyes. He knows what happened and takes action to remedy matters. He judges and punishes-curses the sinner, by himself without heavenly involvement. No less important, he also blesses his other sons, Shem and Yafet, because they responded correctly to the situation that had been created.

Noah left the ark, saw the destruction and began to build. From my perspective, this is the essence of his righteousness, in his generation and for all generations ever after.

Bereishit: The Generosity of Creation

Hebrew 

And God created the human in God’s image, in the image of God, God created him, male and female, God created them (Genesis 1:28).

What does it mean that humanity was created in God’s image?

Genesis 1 tantalizingly tells us that humanity was created in God’s image, but the Torah never tells us what that means. In chapter 9, which we will read next week, creation in God’s image is the reason for the prohibition against killing humans, and that is the last mention of the idea in the Bible. This silence created a broad canvas for commentators and philosophers to express their opinions and define the “the image of God,” the human traits that reflect the Divine. Since time is short, I will focus on one view: that giving is the essence of God and humanity, as explained by Rabbi Eliyahu Dessler, one of the greatest Mussar teachers of the twentieth century:

When the Almighty created human beings He made them capable of both נתינה giving and  נטילה– taking. The faculty of giving is a sublime power; it is one of the attributes of the blessed Creator of all things who created humanity accordingly as it is written: “God created humans in God’s own image (Gen. 9).”[*]

According to Maimonides in the Guide to the Perplexed (3:53), the faculty of giving, also known as חסד – ḥesed or loving kindness, is the foundation of the entire world. He explains that creation was an act of giving beyond any need or obligation, because God owes nothing either to the world or to us. The very fact of our existence is, therefore, the result of Divine giving, ḥesed. This is how Maimonides understands the words of Psalm 89: עולם חסד יבנה – the world is built on ḥesed.

Ḥesed might be the foundation of the world, but it is not made entirely of giving. Dessler continues:

On the other side stands the faculty of taking, by which a person aspires to draw to himself all that comes within his reach. This is what people call egotism or selfishness. It is the root of all evil…

These two powers – giving and taking – form the roots of all character traits and of all actions. And note: there is no middle way...

These are far-reaching claims that contain both truth and rhetorical exaggeration. The giver and the taker are prototypes of human behavior, and I think it would be more accurate to say that they both exist, in varying proportions, in every person and every interpersonal interaction. As opposing prototypes, giving and taking can be a measure we use to examine ourselves, and understand interpersonal situations.

The נותן – giver is driven by a desire to benefit others, and does not keep score or ask “Must I?” When receiving from another person, the giver not only expresses sincere thanks but also feels a deep desire to return the favor (not necessarily to the same person) or pay it forward. True giving creates a circle of generosity, a world of giving, built on kindness.

The נוטל – taker is the opposite: thinking he deserves everything, the taker grabs everything in reach, and helps others or thanks them only because for fear repercussions or out of longer term self-interest. The taker destroys far more than he builds, but is not beyond saving. Indeed, every human being was created in the Divine image, and so Dessler moderates his stance:

Every human being possesses some spark of the faculty of giving.

The challenge is to keep that spark burning and help it reach its potential, so that the giver within us overcomes the taker, and we can build more than we destroy in the world.

The challenge is especially difficult at times when we are unable to give, when we are empty or weak, when we need something (physical or emotional) that others are not giving at that moment. How can we make a request without falling into the trap of becoming a taker?  I don’t have an answer but do think that being aware of the challenge is a step in the right direction.

Shabbat Bereishit is a Sabbath of new beginnings, as we begin the cycle of Torah readings again and the work/school year really starts after the summer and holiday seasons.

[Bride and groom]: In a few days you will stand under a ḥuppah to formally establish the home you are building together. One of the seven wedding blessings reads “Who created humanity in the Divine image…” meaning “Who made humanity with the faculty of giving, which is a sublime power, an attributes of God who created us, male and female, in the Divine image.”‎ ‎Building a home is the creation of a micro-cosmos, a world built on ḥesed... Attentive listening and mutual giving will build your home on a stable foundation.

May all of us renew this year as a year of listening and giving, in to build a world of ḥesed.

Kehillat Hod veHadar, 2018

---

[*]All Dessler quotes are abridged from Eliyahu Dessler, Mikhtav Me-Eliyahu, translated by Aryeh Carmell as Strive for Truth. Emphasis added.

• With thanks to Rabbi Shai Held who introduced me to the writings of Rabbi Dessler and to Guide to the Perplexed 3:53

פרשת בראשית: עולם חסד יבנה

English 

(וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם׃ (בראשית א:כח

מה משמעותהּ של הבריאה בצלם אלוהים?

באופן מפתיע ואפילו מתגרה, פרק א בספר בראשית אינו מוסיף כל הסבר. בפרק ט, שנקרא בשבוע הבא, הבריאה בצלם היא הנימוק לאיסור על הריגת אדם, וזה האיזכור האחרון של הרעיון בתנ"ך. השתיקה השאירה כר רחב להוגי דעות להביע את דעתם ולהגדיר מה הוא "צלם אלהים," איזו תכונה אנושית משקפת את האלוהות. הכר רחב אבל היריעה קצרה לכן אתמקד בדעה אחת: שהנתינה היא מהות האלהים והאדם. וכך הרב אליהו דסלר – אחד מרבני המוסר הגדולים של המאה העשרים – כתב ב-"קונטרס החסד":

כאשר ברא אלהים את האדם עשהו נותן ונוטל. כוח הנתינה הוא כוח עליון ממידות הקדוש ברוך הוא אשר עשה את האדם בהתאם לכתוב "בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט:ו)...

על פי רמב"ם, כוח הנתינה, החסד, הוא לא רק מהות הבריאה בצלם אלא יסוד העולם כולו. במורה נבוכים הוא מסביר כי ‎‏הבריאה הייתה מעשה של חסד, של נתינה מעבר לכל צורך או חובה כי אלהים אינו חייב דבר לעולם או לנו. עצם קיומנו הוא תוצאה של החסד האלוהי. כך הוא מבין את הפסוק "עולם חסד יבנה" (תהילים פט:ג)

העולם אולי בנוי על חסד, אבל לא על החסד לבדו. דסלר ממשיך:

היפוכו של כוח הנתינה הוא כוח הנטילה או החטיפה כאשר אדם מתאווה למשוך אליו את כל הבא בתחומו, זה התכונה הנקראת "אהבת עצמי", והוא ההפך מן החסד ושורש כל הרעה....

שני הכוחות האלה – הנתינה והנטילה – הם שורשי כל המידות וכל המעשים. ויש לך לדעת ‏שאין דרך ממוצע בזה...

אלו טענות מרחיקות לכת שיש בהן גם מן האמת וגם מן הגוזמה הרטורית. הנותן והנוטל הם אב-טיפוסים של התנהגות אנושית, ודומני כי יותר נכון לומר שבכל אדם ובכל אינטראקציה בין-אישית הם קיימים בתמהיל משתנה. כאב-טיפוסים מנוגדים נתינה ונטילה יכולים לשמש לנו קנה מידה לבחון את עצמנו ולהבין מצבים בין-אישיים.

הנותן מוּנע על ידי רצון להטיב עם זולתו, לא עושה חשבונות, או שואל "האם אני חייב?" כאשר הוא מקבל מאדם אחר, הוא לא רק מודה לו מקרב לב אלא גם מרגיש רצון עמוק להחזיר את הטובה, לאו דווקא לאותו האדם, או לשלם את הטובה הלאה. נתינה אמיתית מייצרת מעגל של נדיבות, עולם של נתינה הבנויה על חסד.

הנוטל הוא ההפך. הכל מגיע לו, הוא לוקח כמה שאפשר, ועוזר לאחרים או מודה להם רק מחשש של עונש או עקב שיקולים תעולתניים. הוא הורס הרבה יותר ממה שהוא בונה, אבל אינו חסר תקנה. הרי כל אדם נראה בצלם וכן דסלר ממתן את עצמו ומוסיף כי "אין אדם בעולם שאין בו ניצוץ מכוח הנתינה." המשימה היא לשמור על הניצוץ ולהוציא אותו אל הפועל, כדי שהנותן בתוכנו יעלה על הנוטל, ונוכל לבנות יותר ממה שאנחנו הורסים בעולם.

האתגר קשה במיוחד ברגעים בהם אנחנו לא יכולים לתת, כאשר יש בנו חסר או חולשה, כאשר אנחנו צריכים דבר מה (גשמי או רגשי) שאחרים לא נותנים באותו הרגע. איך אנחנו יכולים לבקש בלי ליפול, בלי להפוך מנותן לנוטל? אין לי תשובה אבל מודעות לעצם השאלה נראה לי צעד בכיוון הנכון.

שבת בראשית היא שבת של התחלות חדשות, מחזור חדש של קריאות בתורה, שנה חדשה שבאמת מתחילה "אחרי החגים":

[הכלה והחתן]: בעוד כמה ימים תעמדו מתחת לחופה לייסד באופן רשמי את הבית אשר אתם מקימים. בין שבע ברכות הקידושין אתם תתברכו בברכה "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ..." משמע "אשר עשה את האדם עם כוח הנתינה שהוא ממידות הקדוש ברוך הוא אשר ברא אותנו, זכר ונקבה, בצלמו."

בניית בית היא בריאה של עולם קטן, עולם שחסד יבנה. הקשבה ונתינה ההדדית תעמיד את ביתכם על יסודות יציבים.

יהי רצון שכולנו נחדש את השנה הזאת כשנת הקשבה ונתינה כדי שעולם חסד יבנה.

קהילת הוד והדר, תשע"ט

*תודתי נתונה לרב ש"י הלד, ממנו הכרתי את "קונטרס החסד" ומורה נבטכים ג:נג.