פרשת בראשית: עולם חסד יבנה

English 

(וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם׃ (בראשית א:כח

מה משמעותהּ של הבריאה בצלם אלוהים?

באופן מפתיע ואפילו מתגרה, פרק א בספר בראשית אינו מוסיף כל הסבר. בפרק ט, שנקרא בשבוע הבא, הבריאה בצלם היא הנימוק לאיסור על הריגת אדם, וזה האיזכור האחרון של הרעיון בתנ"ך. השתיקה השאירה כר רחב להוגי דעות להביע את דעתם ולהגדיר מה הוא "צלם אלהים," איזו תכונה אנושית משקפת את האלוהות. הכר רחב אבל היריעה קצרה לכן אתמקד בדעה אחת: שהנתינה היא מהות האלהים והאדם. וכך הרב אליהו דסלר – אחד מרבני המוסר הגדולים של המאה העשרים – כתב ב-"קונטרס החסד":

כאשר ברא אלהים את האדם עשהו נותן ונוטל. כוח הנתינה הוא כוח עליון ממידות הקדוש ברוך הוא אשר עשה את האדם בהתאם לכתוב "בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט:ו)...

על פי רמב"ם, כוח הנתינה, החסד, הוא לא רק מהות הבריאה בצלם אלא יסוד העולם כולו. במורה נבוכים הוא מסביר כי ‎‏הבריאה הייתה מעשה של חסד, של נתינה מעבר לכל צורך או חובה כי אלהים אינו חייב דבר לעולם או לנו. עצם קיומנו הוא תוצאה של החסד האלוהי. כך הוא מבין את הפסוק "עולם חסד יבנה" (תהילים פט:ג)

העולם אולי בנוי על חסד, אבל לא על החסד לבדו. דסלר ממשיך:

היפוכו של כוח הנתינה הוא כוח הנטילה או החטיפה כאשר אדם מתאווה למשוך אליו את כל הבא בתחומו, זה התכונה הנקראת "אהבת עצמי", והוא ההפך מן החסד ושורש כל הרעה....

שני הכוחות האלה – הנתינה והנטילה – הם שורשי כל המידות וכל המעשים. ויש לך לדעת ‏שאין דרך ממוצע בזה...

אלו טענות מרחיקות לכת שיש בהן גם מן האמת וגם מן הגוזמה הרטורית. הנותן והנוטל הם אב-טיפוסים של התנהגות אנושית, ודומני כי יותר נכון לומר שבכל אדם ובכל אינטראקציה בין-אישית הם קיימים בתמהיל משתנה. כאב-טיפוסים מנוגדים נתינה ונטילה יכולים לשמש לנו קנה מידה לבחון את עצמנו ולהבין מצבים בין-אישיים.

הנותן מוּנע על ידי רצון להטיב עם זולתו, לא עושה חשבונות, או שואל "האם אני חייב?" כאשר הוא מקבל מאדם אחר, הוא לא רק מודה לו מקרב לב אלא גם מרגיש רצון עמוק להחזיר את הטובה, לאו דווקא לאותו האדם, או לשלם את הטובה הלאה. נתינה אמיתית מייצרת מעגל של נדיבות, עולם של נתינה הבנויה על חסד.

הנוטל הוא ההפך. הכל מגיע לו, הוא לוקח כמה שאפשר, ועוזר לאחרים או מודה להם רק מחשש של עונש או עקב שיקולים תעולתניים. הוא הורס הרבה יותר ממה שהוא בונה, אבל אינו חסר תקנה. הרי כל אדם נראה בצלם וכן דסלר ממתן את עצמו ומוסיף כי "אין אדם בעולם שאין בו ניצוץ מכוח הנתינה." המשימה היא לשמור על הניצוץ ולהוציא אותו אל הפועל, כדי שהנותן בתוכנו יעלה על הנוטל, ונוכל לבנות יותר ממה שאנחנו הורסים בעולם.

האתגר קשה במיוחד ברגעים בהם אנחנו לא יכולים לתת, כאשר יש בנו חסר או חולשה, כאשר אנחנו צריכים דבר מה (גשמי או רגשי) שאחרים לא נותנים באותו הרגע. איך אנחנו יכולים לבקש בלי ליפול, בלי להפוך מנותן לנוטל? אין לי תשובה אבל מודעות לעצם השאלה נראה לי צעד בכיוון הנכון.

שבת בראשית היא שבת של התחלות חדשות, מחזור חדש של קריאות בתורה, שנה חדשה שבאמת מתחילה "אחרי החגים":

[הכלה והחתן]: בעוד כמה ימים תעמדו מתחת לחופה לייסד באופן רשמי את הבית אשר אתם מקימים. בין שבע ברכות הקידושין אתם תתברכו בברכה "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ..." משמע "אשר עשה את האדם עם כוח הנתינה שהוא ממידות הקדוש ברוך הוא אשר ברא אותנו, זכר ונקבה, בצלמו."

בניית בית היא בריאה של עולם קטן, עולם שחסד יבנה. הקשבה ונתינה ההדדית תעמיד את ביתכם על יסודות יציבים.

יהי רצון שכולנו נחדש את השנה הזאת כשנת הקשבה ונתינה כדי שעולם חסד יבנה.

קהילת הוד והדר, תשע"ט

*תודתי נתונה לרב ש"י הלד, ממנו הכרתי את "קונטרס החסד" ומורה נבטכים ג:נג.