Saturday, December 26, 2020

The High Price of Being Saved: Vayigash 5781

‎ ‎Hebrew
When Joseph reveals himself to his brothers, he also clearly states how he perceives his position in the world: “It was to save life that God sent me ahead of you” (Genesis 45:5). Midrash Tanhuma (Noah 5:1) confirms his assessment: “Two people are called ‘righteous’ because they provided food for God’s creatures, Noah and Joseph.” Indeed no work more elemental or more elevated than this, but Joseph’s story is more complicated. His goal is exalted, his means less so.

After Joseph takes care to settle his family far from the center of Egyptian population he returns to his position as a supplier of food and also, step by step, enslaves the entire Egyptian people to Pharaoh (except for the priests).

During the years of plenty, Joseph gathered the grain the Egyptian citizens had grown through their own effort and, as far as we can tell, paid them nothing for it. Now that famine has struck, he sells their produce back to them. He doesn’t give it freely or charge a small fee to cover transportation and administrative costs; rather, he charges a high price. As the only food supplier in the region, Joseph can set prices as he sees fit. The price he sets is high enough to drain the people’s savings within a year or two even though Joseph knows the famine will continue another five years.

During the next stage, he provides bread in return for the people’s horses and cattle, which are not merely valuable assets; they are essential means of production. This rescue will make rehabilitation after the famine much more difficult.

Another year passes and there are no more cattle. Lacking an alternative, the Egyptians offer themselves and their lands as serfs to Pharaoh. The horrendous conditions and their depressed state of mind are expressed in a single Hebrew word meaning “our corpses.” Yes, the Egyptians proposed the enslavement plan. Yes, the Egyptians thank Joseph for saving their lives, but people who refers to themselves as “corpses” have lost any hope for a favorable outcome.

Writing about the laws of slavery and the sabbatical year as they appear in Parashat Behar (Leviticus 25) Rabbi Illay Ofran, who is also a psychologist, writes:

“Desire” and “consent,” it turns out, are two very different things. In difficult and unfortunate circumstances, a person may be forced to agree to many things that he really doesn’t want. A world built on “agreements” can sometimes be a world in which people act in complete contradiction to their will.

Joseph is building a world in which the Egyptians are forced to act not according to their desires. And then he continues taking an additional step to which they did not even consent: “And he removed the population town by town, from one end of Egypt’s border to the other” (Genesis 47:21). In the Septuagint (ancient Greek translation of the Bible) and the Samaritan Torah the verse reads “He enslaved them as slaves” (the Hebrew spelling of key words in the two versions are very similar). Professor Yair Zakowitch in “And You Shall Tell Your Son...” The Concept of the Exodus in the Bible, that this latter version is the original, and proposes that the scribes who codified the accepted Masoretic text intentionally changed the verse in order to take the spotlight off of Joseph’s enslavement of the Egyptians. Even if Zakovitch is correct, I’m not sure that the scribes accomplished their goal. The enslavement of the Egyptians is quite clear in the text as we have it, and population transfer is a drastic step. It rips the social fabric to shreds and characterizes the darkest of regimes, the Soviets in our day and Sennacherib king of Assyria in the Bible, as Rashbam noted (12th century). Moreover, the Torah states explicitly that the arrangements Joseph made on behalf of Pharaoh (noting that he did not take anything for himself) remained valid long into the future “to this very day.”

From my perspective, this is the most serious point. In emergency situations, severe measures can be necessary. Sometimes their detrimental features are obvious only after the crisis is passed. Joseph did save the Egyptians but he did not reassess the situation when the famine was over.

All political-economic-social arrangements are subject to change. We know from archaeological findings that Egyptian kings did occasionally “declare liberty” – release prisoners and return debt slaves to their ancestral land – when ascending to the throne or in honor of other occasions (remember Pharaoh’s birthday in Parashat Vayeshev?) But Pharaoh did not do this after the famine.

Unlike the prevailing system in the Ancient Near East, the Torah does not leave socioeconomic corrections to the whims of rulers but rather limits slavery in advance, and establishes a fixed cycle of sabbatical and Jubilee years.

Our world is more similar to that of Joseph than we would like to think. There is not only poverty; there is slavery (also known as “human trafficking”). In Israel 2020, 64 laborers have been killed by faulty enforcement of safety laws (this is fewer than last year, because of the closures). Many people are forced to work in poor conditions to which they consent, but do not desire. Some of them are our neighbors and, if we are honest, we ought to admit that their suffering lowers our cost of living.

The biblical solutions are unsuitable for modern economy but they contain important principle. We are obligated to make an effort not only to reduce poverty and close gaps but also to strive for a system that makes it possible to break the cycle of poverty. We must not ignore the suffering or delay hard questions until a more “convenient” time.

The global coronavirus crisis has caused many economic and social problems, in addition to exposing others that were previously concealed. When it is over, will we have strength and dedication necessary for an appropriate reassessment of the situation and to repair the socioeconomic distortions that have become evident?


Bibliography

Held, Shai, “Saving and Enslaving,” in The Heart of Torah, vol. 1 (Special thanks to Rav Shai for the prompt to think about Joseph [and many other things] in a more nuanced, complicated way.) Click here for an online version.

Kashti, Or, “‘Modern Slavery:’ With Little Enforcement, Israeli Trafficking in Foreign Workers Continues,” in Ha’aretz (English edition, online: 18.12.2020, print: 20.12.2020)

Leibowitz, Yeshyahu, Faith, History and Values [Hebrew]

Levenson, Jon, “Commentary on Genesis” in The Jewish Study Bible

Midrash Tanhuma (Noah 5:1) 

Ofran, Illay, Facebook post [Hebrew]

Picard, Ariel, “Shmitta as a sticker,” in Deot August 2007 [Hebrew]

Tal, Abraham and Moshe Florentin (eds.), The Pentateuch — The Samaritan Version and the Masoretic Version [Hebrew]

Weinfeld, Moshe, Justice and Righteous in Israel and the Nations [Hebrew]

Zakovitch, Yair, “And You Shall Tell Your Son...” The Concept of the Exodus in the Bible

Zipor, Moshe, The Septuagint Version of the Book of Genesis

The Group for Combatting Work Accidents in Israel

Traditional commentaries on Genesis 47:21: Rabbi Samuel ben Meir (Rashbam, France, 1083–1174); Rabbi David Kimhi (Radak; France 1160–1235)

Friday, December 25, 2020

פר' ויגש: הצלה במחיר כבד

English

כאשר יוסף מתוודע לאחיו הוא גם מציג, במילים ברורות, איך הוא תופס את תפקידו בעולם: הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי
 אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.... (בראשית מה:ה).

מדרש תנחומה מאשרר: שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם נִקְרְאוּ צַדִּיקִים עַל שֶׁזָּנוּ אֶת הַבְּרִיוֹת, נֹחַ וְיוֹסֵף.

אין דבר בסיסי יותר או נעלה יותר מדאגה לתזונתם של הרבים. על הנקודה הזאת אינני מערערת, אבל סיפורו של יוסף מורכב יותר. המטרה שלו נעלה, האמצעים פחות.

אחרי שיוסף דואג להושיב את משפחתו רחוק ממרכז האוכלוסין של מצריים, הוא חוזר לתפקידו כמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ ושלב אחרי שלב גם מזין וגם מעביד את כל העם המצרי לפרעה (חוץ מן הכהנים).

בשנות הובע, יוסף קיבץ, צבר והפקיד את הבר, התבואה שאזרחי מצרים גדלו ביגיע כפיהם (בראשית מא:לו). לפי המסופר, ללא תמורה.

עכשיו בשנות הרעב, הוא מוכר להם את תבואתם חזרה. לא בחינם, ולא עבור מחיר סמלי כדי להחזיר הוצאות ההובלה והניהול אלא במחיר כבד. מערכת האספקה המרכזית שיוסף מתפעל היא הספקית היחידה בשוק. לכן הוא יכול היה לקבוע מחיר כראות עיניו. המחיר שהוא דורש גבוה דיו לרקון את חסכונותיו של הציבור תוך שנה-שנתיים על אף שיוסף יודע שהרעב ימשֵך עוד חמש שנים.

בשלב הבא הוא נותן לחם בתמורה לסוסים, מקנה צאן ומקנה בקר וחמורים, שהם לא רק נכסים יקרי ערך אלא גם אמצעי ייצור הכרחיים. ההצלה הזאת תקשה מאוד על שיקום הארץ אחרי הרעב.

כעבור שנה גם המקנה אזל ובלית ברירה המצרים מציעים לשעבד את עצמם ואת אדמתם לפרעה. התנאים הקשים ומצב רוחם השפל מתבטאים במילה מחרידה אחת "גְּוִיָּתֵנוּ." נכון, המצרים הציעו את עסקת השיעבוד. נכון, המצרים מודים ליוסף על הענותו להצעה ועל המזון, אבל מי שקורא לעצמו "גויה" כבר איבד תקוה לתוצאה טובה.

בדרשה על חוקי העבדות ושנת השמיטה בפרשת בהר, הרב והפסיכולוג אילעאי עופרן כותב דברים נוקבים:

"רצון" ו"הסכמה" הם שני דברים שונים בתכלית. בנסיבות קשות ומצערות, אדם עשוי להיאלץ להסכים להרבה דברים שהוא לגמרי לא רוצה. עולם שבנוי על "הסכמות" עלול לפעמים להיות עולם שבו אנשים פועלים בניגוד גמור לרצונם.

יוסף בנה עולם שבו המצרים פועלים בניגוד לרצונם. אז הוא ממשיך הלאה ומוסיף נדבך שעליו הם לא הסכימו. "וְאֶת־הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל־מִצְרַיִם וְעַד־קָצֵהוּ" (מז:כא). בתרגום השבעים ובנוסח שומרון נאמר "ואת העם העביד אותו כעבדים." פרופ' יאיר זקוביץ טוען הנוסח "העביד כעבדים" הוא המקורי והסופרים אשר קבעו את הנוסח המקובל שלנו שינו אותו בכוונה, כדי להסית את הזרקור מהעובדה שיוסף שהורד למצריים כעבד, העביד את המצרים.

גם אם זקוביץ צודק אינני בטוחה שהסופרים השיגו את מטרתם. שעבוד המצרים משתמע בברור גם מנוסח המסורה והעברת האכלוסין היא צעד דרסטי הקורע את המרקם החברתי לגזרים ומאפיין משטרים אפלים, כמו הסובייטים בזמננו וסנחריב מלך אשור בימי התנ"ך. יתר על כן נאמר בפירוש שהסדר שיוסף קבע לטובת פרעה (התורה מבהירה שהוא לא לקח כלום לכיסו) נשאר "לְחֹק עַד־הַיּוֹם הַזֶּה."

לדעתי זו הנקודה החמורה ביותר. במצב חירום, נחוצים צעדים מחמירים. לפעמים חסרונותיהם מתבהרים רק כעבור זעם. יוסף אכן הציל את מצרים בעת הרעב אבל לא נערך מחדש בסיום המשבר.

אפשר לשנות כל הסדר מדיני-כלכלי-חברתי. אנחנו יודעים ממסמכים ששרדו מאז שמלכי מצרים נהגו מדי פעם "לקרוא דרור" – לשחרר אסירים ולהחזיר עבדי-חוב לנחלותיהם – בעת עליתם למלכות ולכבוד אירועים אחרים (זכרו את יום הולדתו של פרעה בסוף פרשת וישב?) אך אחרי הרעב, פרעה בחר לא לעשות כן.

בניגוד לשיטה הרווחת במזרח הקדום, התורה אינה משאירה תיקונים חברתיים-כלכליים לרצונם של שליטים אלא מגביל את העבדות מראש, וקובעת מחזור של שמיטות ויובלים.

עולמנו דומה יותר לזה של יוסף ממה שאנחנו רוצים לחשוב. יש עוני ויש גם עבדות (שנקראה בעיתון לפני שבוע "סחר בבני אדם למטרות עבודה"). השנה בארץ, 64 פועלים נהרגו עקב אי-אכיפה של חוקי הבטיחות בעבודה (פחות מ-2019 בגלל הסגרים). אנשים רבים נאלצים לעבוד במשכורת דלה ותת-תנאים, בהסכמה אבל לא ברצון; חלקם חיים לידינו, ואם נהיה כנים, נודה שסבלם מוריד לנו את יוקר המחיה.

הפתרונות התנ"כיים אינם מותאמים לכלכלה מודרנית, אבל טמון בהם עקרון חשוב: חובה מוטלת עלינו להתאמץ לא רק למגר את העוני ולסגור פערים אלא לשאוף למערכת בה תמיד יהיה אפשר להשתחרר ממעגל העוני. אל לנו להתעלם מהסבל או לדחות את השאלות הקשות למועד "נוח" יותר.

משבר הקורונה העולמי גרם לבעיות כלכליות וחברתיות רבות, וגם הציף מפגעים שהתקיימו קודם. כאשר הוא יסתיים, האם נהיה מוכנים לחשבון-נפש ולתיקונים חברתיים וכלכליים לעיוותים שהמשבר חשף?

קהילת הוד והדר, תשפ"א

מקורות

הלד, ש"י “Saving and Enslaving,” in The Heart of Torah, vol. 1 (תודה מיוחדת לרב ש"י שדרבן אותי לחשוב על יוסף [ועוד דברים רבים] בצורה יותר מורכבת.) לקרוא ברשת, הקליקו כאן.

ויינפלד, משה, משפט וצדקה בישראל ובעמים: שויון וחרות בישראל העתיקה על רקע מושגי צדק חברתי המזרח הקדום

זקוביץ, יאיר, “And You Shall Tell Your Son...” The Concept of the Exodus in the Bible

לונסון, ג'ן, “Commentary on Genesis” in The Jewish Study Bible

טל, אברהם ופלורנטין, משה, חמישה חומשי תורה – נוסח שומרון ונוסח המסורה - מבוא, הערות, נספחים

ליבוביץ, ישעיהו, אמונה היסטוריה וערכים

מדרש תנחומה, נח ה:א

עופרן, אילעאי, בפייסבוק https://tinyurl.com/y8swkgoo

פיקאר, אריאל, "השמיטה כמדבקה," בדעות, אוגוסט 2007

צפור, משה, תרגום השבעים לספר בראשית

קשתי, אור, "היעדר אכיפה או ענישה, הסחר בבני אדם למטרות עבודה נמשך באין מפריע" ב-הארץ, 18.12.2020

פרשנות מסורתית על בראשית מז:כא: ר' שמואל בן מאיר (רשב"ם; צרפת, 1083-1174) ר' דוד קמחי (רד"ק; צרפת 1160-1235)

Parashat Toldot: Do not silence the pain

 Hebrew The Babylonian Talmud (Taanit 21a) tells with amazement about Nahum Ish Gamzu who, despite extremely severe suffering, would alway...