תהילים פרק קד מתחיל בתיאור גדולתו וכבודו של האל:
ה'
אֱלֹהַי, גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ׃ עֹטֶה־אוֹר כַּשַּׂלְמָה
נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה׃
עבים, רוחות ואש לוהטת עושים מלאכתו שאינו אלא הזנה וטיפוח של
הבריות. מעשה הבריאה החל בריסון המים הגועשים כאשר הבורא שם גבול לתהום, כדי לפנות
מצע לחיים. כעת מים מתועלים כדי להבטיח המשך קיומם של החיים ואספקת משקה ומזון לכל
לפי צרכיהם. חציר צומח לבהמה וטרף מוכן לכפירים אך האדם צריך לעבוד כדי להוציא לחם
מן הארץ.
לא הפת ולא הפרוסה יצאו מזינים וטעימים מן הארץ. בני אדם
חייבים לעמל עבור מזונם. לזרוע ולקצור, לדוש, לזרות ולברר את הדגן ורק אז לטחון
אותו לקמח כדי לאפות לחם.
בחברה תעשייתית, לחם גבוה ויפהפה יכול להיות מוכן בכמה שעות. אבל יש דרך אחרת, עתיקת יומין אשר מרכזת את יסודות הבריאה – אדמה, מים, אור וחיים – בקערה. ביום כב בניסן, אני מודדת קמח, מכניסה לקערה. מוסיפה כמות דומה של מים, מערבת, מכסה (אבל לא סגור מדי) וממתינה.
בתחילה, אין תזוזה הנראית לעין. אני מוציאה חצי, מוסיפה קמח ומים, מערבבת וממתינה.
בפני הרים גבוהים, ירח ושמש, חיות קטנות עם גדולות, אנו
מתפלאים. אני מביטה בקערה מלאת מחמצת תוססת ובצק תופח, ומתמלא יראה.
מָה־רַבּוּ
מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ...
בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת־ה' הַלְלוּ־יָהּ׃
No comments:
Post a Comment