פרשת בא: חושך והודאה

English

 וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל־הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ׃ וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים...

בפסוקים לא נאמר באיזה שעה ביום ציווה אלוהים למשה על מכת החושך או מתי משה הושיט ידו שמימה להנחית את המכה על מצריים, אבל לפי התרגומים העתיקים לארמית, הייתה זו שעת בוקר מוקדמת. בשעה שחשכת הלילה אמורה להתחלף באור היום, ירד על מצריים חושך אפל. בחושך הסמיך, המצרים לא יכלו לראות, לזוז ממקומם, או אפילו להדליק נר. יתרה מזה, החושך המוחלט לקח מהם את אחת הידיעות הבסיסיות ביותר בחיינו: לא משנה כמה חשוך הלילה, בבוקר השמש תזרח.

משה – ואנחנו כקוראים – יודעים שהמכה תימשך שלושה ימים אבל המצרים לא יודעים. לקושי הנגרם באופן ישיר ע"י החושך נוסף העירעור של המוסכמות היוסודיות ביותר בחיים. אם איננו יכולים להיות בטוחים שהשמש תזרח, על מה כן אפשר לסמוך?

המסורת היהודית מכירה מצב נוסף שבו אנשים לא ידעו שהשמש תזרח ולא יכלו להדליק אש. אדם הראשון – יותר נכון, אדם וחוה – במוצאי השבת הראשון. לפי המסופר בבראשית רבה (יא:ב), אור הבריאה הקדם-שמשי המשיך להאיר במשך השבת הראשונה, הרי היא אחד מימי בראשית. לכן, גם כשהשמש שקעה בערב שבת, אדם וחוה לא חוו חושך. במוצאי שבת אלוהים גנז את האור המיוחד לעתיד לבוא, השמש שקעה והם הכירו את החושך לראשונה. אצטט את לשון המדרש:

כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וְנִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהֵקִישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָא מֵהֶן אוֹר

להבה של נר הבדלה קטן
יוצאת מן הפמוט

בניגוד למיתוס היווני – וסיפורים דומים גם בתרבותיות רחוקות – בו פרומתיאוס נאלץ לגנוב אש מוכנה מן האלים לטובת בני האדם ועל זה נענש באכזריות, במיתוס היהודי לא רק האש, אלא גם הטכנולוגיה ליצור אש, הם מתנה מן האֵל אֶל האדם. [1]

אדם מכיר תודה ומבורך "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ," אותה הברכה שאִתה אנחנו מסיימים את השבת. בתחילתו של כל שבוע עבודה, אנחנו מברכים לא רק על האש בידינו אלא גם על הטכנולוגיה שאנחנו יכולים, או אולי מצווים, לפתח לטובתנו.  

פרעה הוא ההפך מאדם הראשון. הוא לא מודה לאף אחד ולא מכיר בשום כוח או אלוהות חוץ מעצמו, שנאמר "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה 'מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת־ה''" (שמות ה׃ב). יחזקאל (כט:ג) מצטט אותו בלשון חריפה יותר "פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם... אָמַר 'לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי.'" לא רק שהיאור, הנילוס, הוא בתחום השיפוט של פרעה אלא שפרעה טוען כי ברא אותו (ולכן אַל לך להפוך אותו לדם). בקריאה יותר קיצונית אפשר גם להבין: "היאור שלי ואני את עצמי יצרתי".[2]

פרעה ראה את עצמו כאלוהות, ואין לו עניין בדבר חוץ מעצמו ואולי מהעם שסגד לו. אבל עכשיו כאשר השמש לא זורחת על מצריים, כאשר הוא נאלץ להתמודד עם אפלה שלא רק מכסה את המאורות הטבעיים אלא גם מבטלת את היכולת האנושית להבעיר אש בלילה, פרעה נשבר. מתחילים לחלחל בראשו חשש וספק, מחשבה שהוא לא במאבק נגד אליל מִתְחָרֶה אלא שהוא נתין בעצמו ונתון למרותו של כח בסדר גודל אחר לגמרי. הוא אינו הציר שסביבו סובב העולם. הוא ועמו הם חלק ממערכת עולמית המורכבת מעמים רבים ולכל אחד זכות לקיום חופשי. לכן בתום שלושת ימי החושך הוא קורא למשה ומסכים לשחרר את העם, כולל הטף. משה נכנס למשא ומתן על הצאן והבקר ואז ההרגל משתלט על פרעה והוא מתחרט.

פרעה נכשל וממלכתו נהרסת בגלל אנוכיותו, ואי-יכולתו להודות ולהכיר תודה.

בכל מוצאי שבת יש לנו הזדמנות לחיות אחרת, להתמקד לרגע ולהודות על האש ועל הטכנולוגיה שבידינו ולכוון להשתמש בהם ולפתח אותם לתועלת העולם כולו. כן יהי רצון….

שבת שלום.

 קהילת הוד והדר, תשפ"ב

---

 [1] ראה: רחל אַדלמן, "אדם הראשון וטקס ההבדלה הראשון, ב-הבדלה, ד. בירנבאום ומץ כהן, עורכים, ע' 107-130 [באנגלית]. פרופ' אדלמן דנה גם  במדרשים המקבילים במדרש תהילים ופרקי דר' אליעזר.

[2] עבור מבט מעמיק יותר על כפיות התודה של פרעה כמפתח לסיפור יציאת מצרים, בהשוואה להתנהגותו השונה של משה, ראה: רב ש"י הלד, "הכרת תודה תודה ויציאה לחרות" [באנגלית].