פרשת ויגש: הזן את עולם כולו

English

פרשת ויגש מספרת על הרעב שעליו חלם פרעה וחזה יוסף בפרשה הקודמת, על איחוד המשפחה והשתקעותם של יעקב, אחי יוסף ומשפחותיהם בארץ גושן. יוסף ממשיך לנהל את מחסני המזון המצריים.

בסיפור חבוי לקח חשוב לגבי מלאי המזון העולמי. מצריים וכל האזור מסביב נהנו משבע שנות השובע ואז הגיע רעב

.כבד מאוד. אך, בעקבות ניהולו הפיקח של יוסף, יש מזון בארץ מצרים, שפע של מזון, גם לצריכה מקומית וגם ליצוא

עיקר תוכניתו של יוסף היה לאסוף עודפים בשנות השובע, לאחסן אותם ואז לחלק אותם חזרה בעת הצורך. אמנם הדרך בה יוסף השתמש במלאים האלו להלאים את אדמות מצרים ולשעבד את העם שנויה במחלוקת, אבל נקודה פשוטה נמצא ברקע: העולם מניב מזון מספיק להאכיל את האוכלוסייה כולה (אם כי שינוי האקלים עלול לשנות את זה). יש רעב ואי-בטחון תזונתי בגלל בעיות אחסון, שינוע וחלוקה, מעשי ידי אדם.

על סמך נתונים רשמיים, דו"ח אובדן מזון והצלת מזון בישראל לשנת 2019 של לקט ישראל מצא, שסך אובדן המזון בארץ באותו השנה היה 2.5 מיליון טון שמהווה כ- 35% מהיקף ייצור המזון המקומי. מתוכם, כמות המזון בר-הצלה, כלומר מזון הראוי למאכל, היה בהיקף של כ- 1.2 מיליון טון. הצלתו של מזון זה, וחלוקתו לנזקקים, יש בהן די והותר להזין את כלל האוכלוסייה הסובלת מאי-בטחון תזונתי בארץ. המצב אינו שונה ברוב המדינות המערביות.

כאשר התורה מציגה את רעיון השמיטה לראשנה, בספר שמות, השמיטה בשנה השביעית קשורה באופן ברור להבטחת מזון לכל הזקוק לו, "ואכלו אביוני עמך" (כג:יא).

מסיפור יוסף וממצוות השמיטה אנו לומדים כי כדור הארץ, לו נכבד אותו כראוי, יכול להניב מספיק מזון לכולם. רעב היא בעיה מעשי ידי אדם ובידי בני-אדם היכולת והחובה לפתור אותה. אך חייבים לפעול במחשבה תחילה פן הפתרון יגרום לבעיות חברתיות קשות, חמורות כמעט כמו רעב.

השוני בין עולמנו ועולמו של יוסף עצום, אך האתגר נשאר, למלא את צלחותיהם של הנזקקים במזון, בלי להשפיל אותם תוך כדי התהליך.