Parashat Ha’azinu: Creation on the path to completion

Scroll down for Hebrew

The Song of Moses in this week’s portion is overflowing with flowery, descriptive ‎language. One of most conspicuous images is the metaphor comparing God to a rock or ‎boulder, something stable and enduring. At first glance the verse, “The Rock! God’s ‎deeds are perfect” (Deuteronomy 32:4) is challenging. The Rock is enduring and strong ‎but is God’s creation perfect? Not so much. Alongside magnificent landscapes and ‎tremendous natural resources, and people who are loving, generous and brilliant in many ‎fields, there are horrifying natural disasters, horrendous diseases, murderers, thieves and all ‎sorts of unsavory characters.‎

The prophet Isaiah confirms the evil in the world and its origin in creation: “I form light ‎and create darkness, I make peace and create evil— I the Eternal does all these things” ‎‎(44:7). The Rabbis had trouble accepting the strident formulation that attributes evil to ‎God, and they moderated the verse before including it in the blessing for the creation of ‎light. Therefore, we pray, “I form light and create darkness, I make peace and create ‎everything.” This move moderates the language but not the facts. If God created ‎everything, God created evil. Therefore, God’s creation is not perfect.‎

Unless God didn’t actually create the entire world ex nihilo (from nothing). ‎

Genesis chapter 1 tells about a neat, orderly process in which God creates by speaking. ‎When creation is complete, God declares it “very good.” The gap between that and our ‎world is deep and wide. From whence has all the confusion and pain, evil and suffering ‎come? They have always existed. Genesis chapter 1 is a carefully constructed literary ‎work that not only reveals but also conceals. The Torah does not claim that there was ‎creation ex nihilo of a new world in which evil is a foreign implant. The primordial waters ‎are a symbol of danger lying in wait. God never calls the material world into being but ‎rather creates light and imposes order on the water and formless void, to facilitate “the ‎emergence of a stable community in a benevolent and life-sustaining order” (Jon D. ‎Levenson, Creation and the Persistence of Evil).‎

The order God imposed in the world might have been perfect, but it wasn’t stable. ‎Consequently, male and female people were created in God’s image and commissioned as ‎human agents to rule the world in the name of ‎the creator God (Genesis 1:38). Therefore, ‎at the end of the poem, Moses challenges us, “Take to heart all the words with which I ‎have warned you this day. Enjoin them upon your children, that they may observe ‎faithfully all the terms of this Teaching” (Deuteronomy 32:46) in order to continue ‎building a world that might, someday, reach perfection. ‎

פרשת האזינו: בריאה בדרך לשלמות

שירת האזינו שפועה בשפה ציורית ומליצית. אחד הדמויים הבולטים משווה את האלהים לסלע או צור, דבר יציב ואיתן. במבט ראשון דברים לב:ד מעלה בעיה. כתוב " הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ." הצור איתן וחזק אבל האם פעלו –  העולם הנברא –  תמים, מושלם? לא כל כך. לצד נופים מרהבים ומשאבי טבע אדירים, ובני אדם אוהבים, נדיבים ומבריקים בתחומים רבים, ישנם גם אסונות טבע מחרידים, מחלות חמורות, רוצחים, גנבים וכל מני מנוולים.

הנביא ישעיהו מאשרר את הרוע בעולם ומקור בבריאה: "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל־אֵלֶּה (מד:ז)׃ חז"ל התקשו לקבל את הניסוח הקשה, המיחס רוע ישר לאלהות, ומיתנו את הפסוק לפני שהכניסו ואותו לברכת "יותר אור." לכן אנחנו מתפללים: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבורֵא אֶת הַכּל."  מהלכם ממתנת את הלשון אבל לא את עובדות. אם אלהים ברא את הכל, הוא ברא גם את הרע. לכן פעלו אינו תמים.

אלא אם ה' בכלל לא ברא את עולם כולו יש מאין, אפילו לפי תפיסת עולם תנ"כי.  

בבראשית פרק א מסופר על תהליך מסודר ונקי, בו הכל נברא במאמר. בסיום, האל מכריז שכל מה שנברא "טוב מאוד." אם כן, מאין באו כל הכאב, הרֹעַ והסבל? הם היו תמיד. בראשית פרק א הוא יצירה סיפרותית מעוצבת היטב שלא רק מגלה אלא גם מסתירה. התורה אינה טוענת שהייתה בריאה יש מֵאֵין של עולם חדש, בו הרֹעַ הוא נטע זר. המים הקדמונים הם סמל לסכנה האורבת. הם קדמו לפועלו של האלוהים אשר לא אומר: "יהיו מים"  אלא ברא אור ומשליט סדר במים וב-"תוהו ובוהו" כדי לאפשר הופעתה של קהילה יציבה התומכת בחיים (לפי פרופ' ג'ון לוונסון).

הסדר שהשליט האל בעולם היה אולי תמים, אבל לא יציב. לכן נבראו גם האדם בצלם אלהים, זכר ונקבה, והוסמכו לפעול כנציגי האל בעולם (בראשית א:כח). לכן בסיום השירה משה מאתגר אותנו לשים את כל דברי התורה על ליבנו, להעביר אותם לדורות הבאים, לשמור אותם ולעשות אותם (ראה דברים לב:מו) כדי להמשיך בבניתו של עולם שאולי פעם יגיע לשלמות.