Parashat Vaethanan: Destruction, construction and the Image of God

Scroll down for Hebrew

In the covenant between God and Israel, hardly any transgression is as serious as idolatry, as Moses warns repeatedly in his predictions of what will come to pass after he is no longer on the scene; for example:

Do not to act wickedly and make for yourselves a sculptured image in any likeness whatever: the form of a man or a woman... (Deuteronomy 4:16 and others following)

And also in the Ten Commandments:

You shall not make for yourself a sculptured image, any likeness of what is in the heavens above, or on the earth below, or in the waters below the earth. (Deuteronomy 5:8).

In the Haftara, Isaiah addresses the issue from a different angle, and emphasizes that the very effort to depict God using inanimate materials is doomed to failure (quoted below). The gap is too wide to be bridged.

Does this mean that God has no representation on earth?

In an article “Religion and Race”(reprinted in Insecurity of Freedom) first published in 1963, Rabbi
Abraham Joshua Heschel cries out against the violence directed at the family of James Meredith (the first Black student at the University of Mississippi), quotes the Ten Commandments and continues:

James Meredith,
accompanied by federal officials,
enrolling in the University of Mississippi
(Library of Congress)

And yet there is something in the world that the Bible does regard as a symbol of God. It is not a temple or a tree, it is not a statue or a star. The symbol of God is man, every man. How significant is the fact that the term tselem, which is frequently used in a damnatory sense for a man-made image of God, as well as the term demuth, likeness—of which Isaiah [in this week's Hafatara] claims (40:18), no demuth can be applied to God—are employed in denoting man as an image and likeness of God. Man, every man, must be treated with the honor due to a likeness representing the King of kings. (emphasis, SMZ)

This idea is is especially important in the week after Tisha B'av. It holds a key to destruction and rebuilding.

Why was the First Temple destroyed? Due to three sins: Idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed... 
Why was the Second Temple destroyed? Because of baseless hatred.
 (Babylonian Talmud, Yoma 9b)

Following Rabbi Heschel's train of thought, forbidden sexual relations (in which I would include all sexual and gender-based violence) and bloodshed are crude, violent acts of desecration. The baseless hatred for which the Second Temple was destroyed, moves the desecration from external violence into the human heart.

That is the destruction. How do we rebuild? By internalizing that every human is an image of God. In Midrash Tehillim (chapter 17) Rabbi Yehoshua ben Levi claims that angels walk before each person and proclaim: “Make room for the image of the Holy Blessed One.” Make room to respect the person in front of you.

We could make a significant contribution to the healing the deep divisions in our society, if we were to make the effort to see the image of God standing before us in every inter-personal interaction, not only with people similar to us, when that’s relatively easy, but also with those who are different. Not yielding to them or agreeing with whatever they say or do, but rather carefully responding in a relevant and respectful manner. 

Just imagine what could happen if everyone involved treated each other as if they were images of God. The substance of the dispute would remain unchanged, but the path towards resolving it would be transformed. This is a complex personal, social, and spiritual challenge. Even if we make the effort, we won't succeed every time. But every success, no matter how small, will bring healing to our wounds.  

We are in the midst of another fifth election cycle because the previous four did not lead to decisive results. The substance of the debates remain as they were, but if we learn to honor the divine image in each one of us, the path toward a solution will be transformed.  

Change depends on us. The effort is enormous, but also essential to ensure our continued existence in the Land of Israel.

פרשת ואתחנן: חורבן, בנייה וצלם אלהים

בברית בין ה' ובין עם ישראל כמעט ואין עבירה חמורה מעבודת אלילים.  משה מזהיר את ‏עם שוב ושוב בדבריו על העתיד שהוא מצפה שיבוא אחרי הסתלקותו: ‏"פֶּן־תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל־סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה׃" (דברים ‏ד:טז, ופסוקים נוספים בהמשך הסעיף).‏

וגם בעשרת הדברות:‏ לֹא־תַעֲשֶׂה־לְךָ פֶסֶל כָּל־תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם ‏מִתַּחַת לָאָרֶץ׃ (דברים ה:ח).‏

בהפטרה, הנביא ישעיהו (מ:יח, ראו בהמשך) ניגש לנושא מכיוון אחר ומדגיש שעצם המאמץ להציג את האלהות ‏בחומר דומם הוא עקר מאליו עקב הפער העצום ביניהם.

האם משמעות הדבר שאין לה' יצוג עלי אדמות? ‏

במאמר "דת וגזע" שהרב אברהם יהושע השל פירסם באנגלית בשנת 1963, הוא מתרעם ‏על האלימות שהופנה כלפי משפחתו של ג'מס מרידת' (הסטודנט השחור הראשון שלמד ‏באוניברסיטת מיסיסיפי), מצטט את הפסוק מעשרת הדברות המצוטט למעלה וממשיך:

יש דבר מה בעולם שהתנ"ך מתייחס אליו כסמל של אלוהים. אין זה מקדש ולא ‏עץ. אין זה פסל ולא כוכב. הסמל של אלוהים הוא האדם. כל אדם. כמה רבת ‏משמעות היא העובדה שהמונח "צלם" שבדרך כלל משמש במובן של גנאי כלפי ‏דמות אלוהים מעשה ידי אדם, וכן המונח "דמות" שעליו טוען ישעיהו [בהפטרה ‏שקראנו השבוע]: "וְאֶל־מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה־דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ" (מ:יח) -- משמשים ‏שניהם לציון האדם כצלמו ודמותו של אלוהים. יש להתייחס בכבוד לאדם לכל ‏אדם. לאור דמותו המסמלת את מלך מלכי המלכים ‏(בתרגמו של דרור ‏בונדי בספר אלוהים מאמין באדם, עמ' 41; ההדגשות שלי).‏

לרעיון זה יש חשיבות מיוחדת בשבוע אחרי תשעה באב. יש בו מפתח לחורבן ולתחייה.‏

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגילוי ‏עריות, ושפיכות דמים.
מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם.   (תלמוד בבלי, יומא ט:ב)‏

אם נמשיך את קו מחשבתו של ר' השל, גילוי עריות (שהייתי כוללת בה כל אלימות מינית ‏ומגדרית) ושפיכות דמים אשר פוגעים פגיעה חמורה, ולרוב בלתי הפיכה, בבני אדם המהווים צלם אלהים בעולם, הם במהותם המחשות של עבודת אלילים, מעשים אלימים וגסים של ‏חילול הקודש. שנאת החינם עליו נחרב הבית השני מעביר את חילול מהרובד חיצוני אל ‏תוך לב האדם. ‏

זה החורבן.

לתחייה ולבנייה נדרש מהפך, הפנמת הרעיון כי האדם, כל אדם הוא צלם האלהים. במדרש תהילים (פרק יז) רבי יהושע בן לוי טוען שמלאכים הולכים לפני כל האדם ומכריזים: "פנו מקום לצלמו של הקדוש ברוך הוא." תן מקום של כבוד לזולתך.

נוכל לתרום תרומה משמעותית לאיחוי השסעים בחברה שלנו אם נשתדל לפקוח את עינינו לראות את צלם האלהים העומד מולנו בכל אינטראקציה בין-אישית; לא רק עם אנשים דומים לנו, שקל לנו להתיחס אליהם בכבוד אלא גם עם האחר והשונה. לא להתקפל לפניו, להסכים לכל מה שיגיד או יעשה אלא להשאיר לו מרווח ולהגיב לדבריו ולמעשיו בצורה עניינית ומכבדת. זה אתגר אישי, חברתי ואפילו רוחני מורכב. גם אם נתאמץ, לא נצליח כל פעם, אבל כל הצלחה, אפילו קטנה, תוסיף מזור לפגעים.

אנחנו שרויים כעת במחזור בחירות נוסף כי ארבעת הסבבים הקודמים (האם ספרתי נכון?) לא הביאו להכרעה.   מהות המחלוקות נותרת בעינה, אבל אם נלמד לכבד את צלם האלוהים של כולנו, הדרך אל הפתרון תשתנה לחלוטין.‏

זה תלוי רק בנו. המאמץ הוא רב אך הכרחי להמשך קיומנו כעם ישראל בארץ ישראל. ‏