מה עבר לאברהם בראש?

English

וַיְהִי אַחַר שסגרתי עניינים עם אבימלך בשוק הכבשים בבאר שבע,[1] שכבתי לישון והלבטתי אם לנסוע הביתה דרך בְּאֵר לַחַי רֹאִי,[2] אולי אוכל לראות את ישמעאל בדרך. טרם נרדמתי פתאום שמעתי את הקול המוכר: "אַבְרָהָם!"

עניתי "הִנֵּנִי." עבור אלוהי אני תמיד מוכן לכל.

הקול המשיך: "קַח נָא." לשון הנימוסים הדאיגה אותי, ממתי אלהים מבקש ולא מצווה?

"אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" למה הכל בלשון יחיד? יש לי שני בנים.[3] אולי הוא מבקש שאקח את ישמעאל הביתה.[4]

"אֶת יִצְחָק." בסדר, הבנתי. אתה מחשיב רק את יצחק.

"וְלֶךְ לְךָ...." שוב? לאן כבר אלך בגילי?  

"וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים."

שתקתי.  אחרי שאמרתי "הנני" איך אוכל לסרב? מחשבות רצו בראשי. הלא אלהים הבטיח, כרת ברית "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב:ב) וגם "אֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה" (בראשית יז:כא)? היתכן שלא יתקיים את מִלּוֹתֶיו? ה' נָתַן וַה' לָקָח" (איוב א:כא). אמרתי הנני. את המילה שלי אקיים.

השכמתי, אם אפשר להגיד, אחרי לילה ללא שינה. מרוב עצבים בקעתי עצים, יותר מדי עצים, חבשתי את חמורי, קראתי לשני נערים מצוות הדיר וליצחק. יצאנו לדרך בלי מילים. לא הסברתי והם לא שאלו. הלכתי לבד, בסערה רגשית ואמונית שלא יכולתי להביע במילים. יצחק הרגיש שלא הכל בסדר ונצמד לנערים.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נשָּׂאתי אֶת עֵינָי וראיתי אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק. לא אוכל להסביר איך ידעתי אבל היה ברור. אמרתי אֶל הנְעָרָים "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם." ובלב התפללתי[5] "אנא ה' אל תעשה אותי שקרן."[6]

שמתי אֶת עֲצֵי הָעֹלָה עַל יִצְחָק ולקחתי אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת בעצמי, שהוא לא יפגע מהן והלכנו שנינו, כאילו ביחד.

כאשר הרחקנו קצת מן הנערים יִצְחָק פנה אֶלי "אָבִי?"[7] כאחד שבודק מי הוא האדם שעומד לצידו, האם אני באמת אביו.

המילים קצת נתקעו לי בגרון כאשר עניתי "הִנֶּנִּי בְנִי."

ואז הוא שאל: "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה."

תשובתי הייתה מוכנה ראש "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" ובלב התפללתי "אנא ה' תסדר לנו שה, שה אמיתי עם ארבע רגלים וזנב קטן."

הגענו אֶל הַמָּקוֹם. בניתי מזבח, ערכתי את העצים ויצחק התמים הלך לחפש שה. שוב התפללתי "אנא ה' הראה לו שה, אל תלך עם זה עד הסוף. איך אוכל לעמוד במשימה, איך אוכל להסביר לשרה?"

כאשר יצחק חזר בידיים ריקות לא נותרה לי ברירה אלא לספר לו את האמת המרה. מוכה הלם הוא לא הראה התנגדות. בידיים רועדות עקדתי את בני ושמתי אותו עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים.

שלחתי את ידי, לקחתי את המאכלת, הרמתי אותה. פתאום יצחק הבין, פער את עיניו והביט בי. הכרחתי את עצמי להביט בו.[8] ואז הבנתי: יצחק אמנם בני אך הוא אינו הרכוש שלי. הוא אדם עצמאי, צלם אלהים בפני עצמו. אסור שהמסע הרוחני/דתי שלי יבוא על חשבונו שלו.[9]

באותו הרגע ממש קרא אלי מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם "אַבְרָהָם, אַבְרָהָם." "הִנֵּנִי."

"אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה."

הורדתי את היד. שחררתי את הכבלים. יצחק שתק.

עקדת יצחק ציור המיוחסל מאת קאראווג'ו, משנת 1603

נשאתי אֶת עֵינָי וראיתי, לא שה אלא אַיִל נֶאֱחַז בַּסְּבַך כאילו ממתין לי. איך לא ראיתי קודם? העליתי אותו לְעֹלָה תַּחַת בני בְּהַר בו ה' יֵרָאֶה.

בתוך ליבת האש שמעתי "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ[10] אֶת יצחק שנברא בצלמי מן החיים לפנַי, בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם...."

שבועה! עכשיו שהוא נשבע אין דרך חזרה.[11] הרגשתי הקלה ורציתי לחבק את יצחק, אבל הוא נרתע ממגע. אפשר להבין אותו. אולי בכל זאת איבדתי את שני בנַי.
יצחק קם. אמר "אני הולך. לבאר לחי רואי."

"לך בשלום, בני. מסור ד"ש לישמעאל ונפגש בבית."
ובלב התפללתי "אנא ה' שישוב באמת הביתה."

הוא הלך ונשארתי לבדי מול האש. הרהרתי שמלאך ה' התגלה רק כאשר הפנמתי כי יצחק, על אף שהוא בני, הוא צלם אלהים בעל ערך יחודי משלו. ראיתי את האיל רק כאשר הבנתי שיראת שמים המקריב אחרים היא יראת שמים פסולה.[12]

האש דעכה.

החלטתי לקבור את המאכלת[13] בהר אבל קודם חתכתי את קרנות האיל. אחד לקחתי אתי להכין ממנו שופר, אשר אוֹרִישׁ ליצחק ולצאצאיו, שבעת צרה יכלו להשמיע קולות להביע מחשבות ורגשות שאין להם מילים. את השני השארתי על ההר.

תקיעה, שברים תרועה תקיעה; תקיעה שברים תקיעה; תקיעה תרועה תקיעה. שוב ושוב בשילובים שונים עבור כל מערבולת המחשבות והרגשות אשר מכבידים על האדם, ואז תקיעה גדולה בתקווה לעתיד כאשר מלאך ה' יתקע בקרן השני[14] תקיעה גדולה לחירותנו ולחירות כל יושבי תבל.
                                                                                   
שושנה מיכאל צוקר, קהילת הוד והדר, ר"ה תשפ"ג

---

* מקורם של כל הפסוקים המודגשים בספר בראשית פרק כב (חלקם שונו מגוף שלישי לגוף ראשון).

[1] כפי שמוספר בפרק הקודם, אבל בניגוד לפירושו של רשב"ם, אינני רוצה לרמוז כי העקדה היא עונש על הברית עם אבימלך, אלא "רק" להרחיק את אברהם מהבית איפה ששרה נמצאת, ובכך להניח מקומהּ בסיפור להזדמנות אחרת.

[2] בראשית טז: יד, כד: סב

[3] בראשית רבה נה:ז ורש"י על האתר.

[4] דינה וויס, ר"מ בישיבת הדר Dena Weiss, “Taking the Beloved Son” https://tinyurl.com/Akedah-DW

[5] בהשראת משנה תענית ד, א

[6] קלאוס ווסטרמן Claus Westermann, Genesis 12-36: A Commentary (trans. John J. Scullion J.S.)

[7] נצי"ב, העמק דבר על האתר; בנו יעקב, פירוש לספר בראשית על האתר.

[8] Claire E. Katz, “The Voice of God and the Face of the Other” Journal of Textual Reading, 2(1) tinyurl.com/Akedah-JTR

[9] אהרון קולר  Aaron Koller, Unbinding Isaac: The Significance of the Akedah for Modern Jewish Thought, JPS, 2021

[10] על הדרכים השונות להבין את הפסוק ראה: תקוה פרימר-קנסקי Tikva Frymer-Kensky. “Akedah: The View from the Bible” in Gail Twersky Reiner and Judith A. Kates, eds. Beginning Anew, 1997

[11] יונתן גרוסמן, אברהם: סיפורו של מסע, ידיעות ספרים, 2014.

[12] רב א"י קוק, אורות הקודש ג:כז

[13] בניגוד לשירו של חיים גורי: "יִצְחָק, כַּמְּסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן... אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו. / הֵם נוֹלָדִים / וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם.”

[14] השווא פרקי ברבי אליעזר לא:יג