מה עניין פאה אצל חג השבועות

English

התורה אינה מגדירה את חג השבועות כ-"זמן מתן תורתנו" וגם לא נוקבת בתאריך המדויק של מעמד הר סיני. חז"ל בחישוביהם התבססו על הנתונים בשמות פרק יט שקראנו הבוקר, "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי׃" רש"י ממקד את מבטו במילה אחת פשוטה "הזה": "לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶלָּא בַּיּוֹם הַהוּא, מַהוּ בַּיּוֹם הַזֶּה? שֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי תוֹרָה חֲדָשִׁים עָלֶיךָ כְּאִלּוּ הַיּוֹם נְתָנָם." כל יום עלינו לקבל וללמוד תורה בהתלהבות בה אנחנו מקבלים מתנה רבת-ערך. בלי קריאה כנה ומחוייבת התורה מאבדת חַיּוּת ומצטמקת.

ברוח זו הבה נחזור לפסוקים שבהם התורה כן מגדירה את חג השבועות, בויקרא פרק כג. התחלת הקטע מוכרת כי נוהגים לשיר אותו לפני ספירת העומר: "עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַָה'." ואז מזכירים את הבאת הביכורים וקרבנות היום, ובסיום: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת־קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא־תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם׃" מה עניין פאה ולקט אצל חג השבועות?

בחברה החקלאית, החברה שבה נשמעה התורה לראשנה, הקשר ברור: הפסוק בא להזכיר לבעלי הנחלות, עובדי האדמה המצליחים, בעלי אמצעים כי חובתם אינה מסתיימים בהבאת מנחה חדשה וביכורים לה' בבית המקדש אלא עליהם לדואג למעוטי היכולת בקירבת הבית.

לנו זו הזמנה לעניין במצוות האלו בעיניים חדשות ולדרוש תורה שניתנה היום, במציאות חברתית/כלכלית אחרת. בעל השדה, נקרא לו בעז, החקלאי שהשאיר פאה ולקט לנזקקים, כמו רות ונעמי, תמך בהם כל פעם שדאג לעצמו ובני ביתו. איך נתרגם את החובה הזאת למערכת אספקת המזון המסחרית שלנו? אם נשכח מוצר מסוים על המדף בסופר, זה לא יעזור לאף אחד. כתבתי את המשפט הזה לראשנה לפני כ-18 שנה. טענתי אז ואני טוענת היום שעלינו לסובב גם את המצווה ב-°180. במקום לשכוח ולעזוב עלינו לזכור ולקחת, ז"א לקנות מוצר (שימורים או מזון יבש) נוסף בזמן הקניות הרגילות שלנו ולזכור לתרום אותו לנזקקים.

כך דרשתי וכך אני מקיימת. אבל התורה ניתנת מחדש כל יום ולמדתי כמה דברים מאז. אציין שניים. ראשון, מהדו"חות של לקט ישראל למדתי על כמות המזון העצומה שהולכת לאיבוד בארץ, בכל שלבי היצור והפצה, ועל דרכים הקלות וזולות יחסית שאפשר בהן להציל מזון זה ולהעביר אותו לנזקקים. לקט אכן פועלת רבות בהצלת מזון והעברתו למי שצריך אותו. אך המפעל של לקט ואירגונים דומים, כמה שהם גדולים, אינם מערכתיים ברמת המדינתית.

וזה הדבר השני, ואותו למדתי מהרב ד"ר אריאל פיקאר. הרמה המערכתית היא נושא לעניין התורה בימינו. פיקאר מביט על שאלות כמו שאני שאלתי על איך לקיים מצוות מתנה לעניים בימינו במבט רחב הרבה יותר. ההבדל בין העולם המקראי ועולמנו, ובין כל התקופות עד המהפכה התעשייתית לכל זמן אחריו אינו רק תעשייתי וטכנולוגי אלא מבני. הכלכלה של פעם הייתה מערכת יחסים בין בני אדם פרטיים שפעלו תחת ריבון, בדרך כלל מלך, שלא התערב בניהול כלכלה כל עוד המיסים זרמו לאוצר המלך. בעולם הזה התורה ציוותה להקים מערכת שפועלת ברמה היחיד והמשפחה.

בימינו האזרחים הם הריבון, והם מיישמים את ריבונותם דרך מנגנוני המדינה שמשחקים תפקיד פעיל בניהול החברה והכלכלה. לכן פיקאר כותב:

אי אפשר ללמוד מן ההלכה שבידנו ‏כיצד לקיים בפועל חברה של צדק ומשפט בימינו. המסורת היהודית לדורותיה יכולה להעניק לנו מקורות ‏השראה וכיוונים עקרוניים אך לא תורת מדינה רלוונטית. זהו בעיניי המובן העמוק של המושג 'דיברה תורה ‏בלשון בני אדם'. לשון בני אדם אינה רק שפה אלא גם תרבות והקשרים היסטוריים וחברתיים....‏[*]

ברמה האישית והמיידית אינני רואה תחליף לתרומות מזון וכסף. אסור לנו להשאיר אנשים רעבים בזמן שמחפשים פתרונות מערכתיים לאובדן מזון, הבטחת תזונה בריאה לכלל האכלוסיה וצדק חלוקתי.

אבל אל לנו לְהַשְׁלוֹת את עצמנו במחשבה שזה מספיק. התורה שמדברת בלשון בני אדם של ימינו צריכה לשאוף גם לפתרונות כלכלים ברמה מערכתית, במיוחד עכשיו כאשר אנחנו עם ריבוני בארצינו. אינני יודעת מהם, אבל אין לי ספק כי נדרש מכולנו מאמץ כן למצוא אותם.

שבועות, תשע"ט, הוד והדר

---

[*] צדק מקראי בכלכלה מודרנית" מקור ראשון 31.7.2015 ‏http://tinyurl.com/jdde6sq‏ ‏