Parashat Mishpatim: You, someone who hates you and a donkey rebuild ‎society

Scroll down for Hebrew

Parashat Mishpatim marks the establishment of Israelite society in the wilderness. Beginning at the ‎end of Parashat Yitro, the Torah presents a diverse collection of laws as the foundation on ‎which to begin building a stable society. It is important to note that a “stable society” is not necessarily utopia. The Torah is well aware of this and includes commandments concerning people who do not get along with one another, such as:‎

כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׃ כִּי־תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב ‏לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב ‏ עִמּוֹ (שמות כג:ד-ה).‏

When you encounter your enemy’s ox or ass wandering, you must take it back to him. ‎When you see the ass of someone who hates you lying under its burden and would refrain ‎from raising it, you must nevertheless raise it with him. (Exodus 23:4-5)‎

The context here is internal to Israelite society, and the enemy or hater is not a national enemy ‎who wants to expel or kill you, but rather a person from within the community with whom you ‎are at odds. Rabbi Nathan Mekhilta d'Rabbi Yishmael (23:4; Israel, 2nd century CE) gives some ‎examples: “This refers to a situation in which someone becomes your enemy, temporarily, as a ‎result of striking your child or picking a quarrel with you.” ‎

Laden Donkeys and Ploughing, Tomb of Djar
Nina M. Davies, CC0, via Wikimedia Commons

Two points stand out for me: the commandment is to help your enemy and someone who hates you ‎in cases related to an ox or a donkey, because its not the animal’s fault that you had a falling ‎out. Preventing cruelty to animals requires that you to lend a hand. Second, you are supposed to ‎lend a hand “with him” not for him or instead of him, but together with him. The other ‎person may not be lazy at your expense. Moreover, the joint effort could potentially heal the rift:‎

R. Alexandri said: Two donkey drivers who hated each other were going along the road. ‎When the donkey belonging to one of them lay down, his companion saw it and passed ‎by. After he had passed by, he thought: It is written in the Torah: When you see the ass of ‎someone who hates you, he immediately returned and shared the load with him. He began ‎to consider in his heart. He thought: Ploni actually loves me, and I did not know it! They ‎entered an inn, to eat and drink. Who caused them to make peace? Because this person ‎considered the Torah. (Midrash Tanhuma (Buber edition) Mishpatim 1‎)

A society can be divided because of interpersonal rifts, such as those described in the Midrash, ‎but also because of differences of opinion on fundamental issues, as we have seen in recent ‎years, not only in Israel. We have also seen, especially in Israel, that a severe crisis can unite the ‎sides, when they cooperate in response to the crisis. The intensity of the October 7 crisis has ‎been blunted in the ensuing 16 months, and the passion for volunteerism has also subsided. ‎This is natural, but nevertheless the Torah reminds us that reconstruction can be facilitated ‎comes through working together on concrete projects. ‎

פרשת משפטים: אתה, שונאך וחמור בונים חברה | שושנה מיכאל צוקר, שבט תשפ"ה

פרשת משפטים עומדת בסימן ייסוּד החברה הישראלית במדבר. החל מסוף פרשת יתרו ‏מוצג אוסף מגוון של חוקים ומשפטים שעל בסיסם אפשר להתחיל לבנות חיים ‏חברתיים יציבים.‎‏ חשוב לציין כי "חיים ‏חברתיים יציבים" אינם בהכרח חיים אוטופיים. התורה בפרשתנו מודעת לזה היטב וכוללת מצוות המתייחסות לאנשים שלא מסתדרים אחד עם השני, כגון:

כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׃ כִּי־תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב[1] עִמּוֹ (שמות כג:ד-ה).

ההקשר כאן הוא פנים-חברתי והאיוב או השונא אינו אויב לאומי המעוניין לגרש או להרוג אותך אלא אדם "מן הישוב" שאתה מסוכסך איתו. במכילתא דר' ישמעאל (כג:ד), ר' נתן מציע שתי דוגמאות, "אם כן הכה את בנך או שעשה עמך מריבה נעשה אויב לשעה." בלשונו של רשב"ם נוכל לומר שהכתוב "דבר בהווה" על המציאות היומיומית שהיא המסד שעליו נבנתה החברה.

Laden Donkeys and Ploughing, Tomb of Djar
Nina M. Davies, CC0, via Wikimedia Commons

שתי נקודות בולטות לעיניי: האדם נדרש לעזור לאויב ושונא במקרים הקשורים לשור או חמור כי מה אשמה בהמתו שאתם מסוכסכים? צער בעלי חיים מחייב אותך להושיט יד. דבר שני, אתה אמור להושיט יד לעזור "עִמו", לא בשבילו או במקומו אלא ביחד איתו. אסור לאחר להתעצל על חשבונך. יותר מזה, המאמץ המשותף יכול לאחות את הקרע:

  אמר ר' אלכסנדרי: שני חמרים היו מהלכין בדרך, והיו שונאין זה את זה, רבץ לו חמורו של אחד מהם, ראה אותו חברו, ועבר. משעבר אמר "כתיב בתורה כי תראה חמור שונאך," מיד חזר וטען עמו, התחיל לשיח בלבו אמר "כך היה פלוני אוהבו ולא הייתי יודע." נכנסו להם לפונדק ואכלו ושתו, מי גרם להם שעשו שלום, על ידי שהביט זה בתורה (מדרש תנחומא).

חברה יכולה להתפלג בגלל קרעים בין-אישיים, כמו אלו שהמדרש מתאר, אבל גם בגלל חילוקי דיעות בנושאים רחבים ועקרוניים, כמו שראינו בשנים האחרונות, ולא רק בארץ. וגם ראינו, במיוחד בארץ, שמשבר חריף יכול לאחד את הצדדים, כאשר משתפים פעולה בתגובה למשבר. החריפות של משבר השבעה באוקטובר הוקהתה ב-16 חודשים מאז וגם להט ההתנדבות שכך. זה טבעי אבל בכל זאת הפרשה מזכירה לנו שבנייה מתקנת באה דרך עבודה ממשית משותפת.

 

באתר הקהילה: https://hodvehadar.org/torah-portions/mishpatim85/ ‎

English: https://kevakavanna.blogspot.com/2025/02/mishpatimrebuild.html

 

---

[1] "יש כאן משחק ‏מלים בין שני פעלים שקיבלו בלשון העברית צורה דומה, אף על פי שמוצאם שונה ‏והוראתם שונה: עזב בזי"ן מקורית. והוראתו נטש, عزب בערבית, ו־עזב בזי"ן ‏שמוצאה מן ד' (ذ) והוראתו סידר, לשון מעזיבה ולשון ויעזבו ירושלים (נחמיה ג, ח), ‏עד'ב בערבית דרומית, עדב באוגריתית." משה דוד קאסוטו, פירוש על ספר שמות. ‏

xx